מחיר התהילה
לפי מחקרים שנעשו לפחות חצי ממנהלי החברות,
לוקים בכל מיני מחלות עקב מתח חוסר מנוחה מספקת
ודאגות וכתוצאה מכך סובלים מלחץ דם גבוה, אולקוס ובעיות לב וזה עוד בטרם מלאו להם חמישים שנה.
האם אפשר לקרוא לזה הצלחה?!
מחצית מהמיטות תפוסות בבתי החולים עקב אותן בעיות של מתח חוסר שינה מספקת ודאגות.
בהקשר זה כבר אז האשים אפלטון את הרופאים בזה שהם מרפאים את הגוף ומתעלמים מהנפש. הרי ידוע שאחד קשור בשני.
הרופאים מרפאים את הגוף הפסיכולוגים את הנפש והרבנים את הנשמה זה כשלעצמו אבסורד.
ד'ר גוזף מונטאגיו ציטט זאת כך: "אין אתה נתקף בכיב כיבה כתוצאה ממה שאתה אוכל, אתה נתקף בכיב ממה שאוכל אותך".
הדאגות הן כל כך הרסניות שגורמות לנשירת שיער והופעת שיער כסוף, לקמטים ולפריחות בעור.
המקרה הקלאסי בשנות השלושים של המאה הקודמת, ג'ון רוקפלר עשה מליונים עוד בטרם מלאו לו ארבעים שנה, אך בהגיעו לגיל חמישים הדאגות הכריעו אותו, בריאותו התדרדרה עד כדי כך שהכל נשר ממנו השיער, השיניים והוא נראה היה כשבר כלי.
הוא היה בין עשירי העולם אם לא העשיר שבהם, אך נצטווה ע'י רופאיו לשמור על דיאטה - אחרת ימות. אפילו הקבצן הגדול ביותר אכל יותר ממנו.
אם הרוויח באיזו עיסקה היה צוהל ורוקד ואם חס וחלילה
הפסיד מאה דולר נהיה ממש חולה מזה. לא היה לו זמן
לבילויים, נופש נראה לו כבזבוז של זמן חוץ מאשר האובססיה לעשות כסף. עובדיו פחדו ממנו פחד מוות ושנאו אותו, אנשים איימו על חייו והוא נאלץ לשכור שומרי ראש. הוא סבל מנדודי שינה ולבסוף הגיע להתמוטטות, וכל זאת בגלל חמדנותו.
ומכאן חלה תפנית בחייו ואראה את גדולתו ושליחותו האמיתית, בעצת רופאיו הוא החליט לעשות דיאטה, פעילות גופנית, ובהרפית המתח. אך גדולתו האמיתית התבטאה בזה שפתאום הוא התחיל לחשוב על הזולת ולהירתם למענו. הוא הפסיק לחשוב כמה כסף יצבור אלא כיצד יוכל לעזור ולרפא את תחלואי האנושות.הוא התחיל לתרום לכל מיני מוסדות, בתי חולים ולאוניבסיטאות .
גולת הכותרת היתה הקמת קרן רוקפלר ,כמעט בכל מקום בעולם, אשר נועדה להילחם בכל מיני מחלות שלא היה להם מרפא בשנים ההן ואנשים שלא היה באפשרותם יכלו לקבל תרופה או חיסון ללא תשלום. זה הציל מליוני בני אדם ברחבי העולם מאותן מגפות שפקדו אז את האנושות בשנות השלושים של המאה הקודמת.
לבסוף הוא חי עד גיל תשעים ושמונה, למרות שמלאך המוות התדפק על דלתו ובא לקחת אותו כבר בגיל חמישים ושלוש.
הפילוסוף היווני הרקליטוס ציטט זאת כך: "המידות הטובות מהוות את הדרך הקצרה ביותר אל התהילה".
ושמעון פרס סיכם זאת "כל אדם גדול כגודל המטרה שהוא משרת ולא כגודל ההון שצבר".
*כל הזכויות שמורות לכותב המאמר.
דבריך ממש כתכן אותו הספר.מעניינים מאד.
ואיך זה גם קשור למחיר התהילה? כשמנהל רוצה להראות גידול בפעילות והולך על הקצה ונופל.
לגרשון כתיבתך מעניינת ממקור ראשון, והרבה
נסיון חיים.