שתי אפיזודות שהיו לי עם מאיר הר ציון ז"ל

מאיר הר ציון הלך היום לעולמו כאגדה  ומיתוס בצה"ל.וביחידה 101.עם זקוק לגיבורים,למיתוסים ולאגדות.הוא קיבל אותם, מאיר הר ציון  היה אחד מהם.המאפיין העיקרי שלו  עוז רוח,ביצוע משימה בכל מחיר ודבקות במטרה. זכור לי כשפגשתי אותו לראשונה בחדר האוכל של קיבוץ עין חרוד ששם הייתי כנער מנוער העובד. הוא היה שם ביחד עם אריק שרון,מפקד היחידה של מאה ואחת לקבלת תדרוכים שונים והכנות ליציאה לפעולות.הוא היה רזה מאוד,אבל נחוש ובוגר חרף גילו הצעיר.[כולו היה בן שבע עשרה] האזנתי בקשב רב לדברים ושאלתי את אחד מחברי הקיבוץ שאכל שם צהריים"במה הוא זכה לפירסום"? והוא השיב לי "הוא נמצא ביחידה חשאית וסודית,ומוטב לא לשאול שאלות".זה הוסיף לי עוד נופך של מסתוריות וכל שאלותי נסתמו.

פעם שניה זה היה במלחמת 'כרמה' מול הירדנים בשנות השבעים.הייתי כבר חייל מילואים בגדוד אכון של התותחנים.האגד הארטילרי שלנו היה פרוס על הגבול וחיכה להנחיות בקשר לבאות .זה היה בשעות הלילה כששנתי הייתה דרוכה מאוד ,הרגשתי שמישהו רוכן עלי ומעיר אותי.כן זה היה מפקדי האישי.הוא אמר לי: "בורו קח את הצוות שלך תיגש לחוות שושנה [החוה בה התגורר מאיר הרציון,היא קרויה על שם אחותו שנרצחה] ותזהיר את מאיר הר ציון שבבוקר לא יוציא את עדר הפרות שלו   לאחו. יתכן ובלילה ימקשו אותו המחבלים עשו את זה ברגל ותגיעו לביתו."אחרי התאוששות קלה יצאנו לדרך והגענו לביתו במושב מולדת.הלילה היה אפל  באויר היו הרבה פצצות תאורה וקולות של נביחות כלבים ליוו אותנו. הגענו לביתו שהיה נעול  ומוקף גדרות והמשימה הייתה לדבר איתו פנים מול פנים [צותתו לקשר] התחלנו לצעוק בקול רם מאיר,מאיר,מאיר זה לקח זמן עד שהוא התעורר, או החליט לצאת,בינתיים 4 כלבים אימתניים שהיו בצד הפנימי של הבית נבחו עלינו ללא הרף.כעבור כ10 דקות יצא אלינו מאיר הר ציון כשהוא עם נשק בתחתונים בלבד. שאל לרצוננו ,השבנו לו שאנחנו פה מהתותחנים ובאנו להזהיר אותו שלא יוציא את הפרות למרעה בבוקר. הוא הודה לנו וחזר לישון.בדרך חזרה אמר מישהו ,הוא יעשה מה שהוא רוצה.הרי הוא גיבור.