ההיתערבות

ההתערבות הוא סיפור קצר מאת הסופר הרוסי אנטון צ'כוב, שנכתב בשנת 1889 והפך לאחד הסיפורים הידועים ביותר שלו. 

הסיפור פותח בוויכוח אינטלקטואלי המתרחש בביתו של בנקאי עשיר, ונסוב סביב השאלה, מה יותר מוסרי- עונש מוות או מאסר עולם.

 הוויכוח גולש לפסים מעשיים יותר עד שנוצרת התערבות משונה בין בעל הבית- הבנקאי לבין עורך דין צעיר. 

עורך הדין טוען שמאסר עולם גרוע פחות מעונש מוות ובתגובה, מתחייב הבנקאי, שאם עורך הדין יצליח להושיב את עצמו במאסר במשך חמש שנים, הוא ייתן לו שני מיליונים.

 עורך הדין הצעיר מסכים ומתערב שהוא יצליח לשבת לא רק חמש שנים אלא חמש עשרה.

 ההתערבות יוצאת לפועל ועורך הדין נכלא במתקן מיוחד בחצרו של הבנקאי. הקשר היחיד שלו עם העולם שבחוץ מתנהל על ידי מכתבים אותם הוא מעביר לשומרים ובהם הוא מבקש מהבנקאי שיעביר לו את כל מבוקשו (יין, פסנתר וספרים).

 הבנקאי עוקב אחר מצב רוחו המשתנה של האסיר, המשתקף בבקשותיו במכתבים ובעיקר בסוג הספרים אותם הוא מבקש, המשתנה משנה לשנה. בתחילה מותחנים וקומדיות, לאחר מכן ספרי מופת ואז לימודי שפות, פילוסופיה והיסטוריה, אחר כך הברית החדשה ותאולוגיה ולבסוף מכל הבא ליד.

 לאחר 15 שנה, בלילה שלפני מועד סיום ההתערבות, הבנקאי (שכבר הספיק להפסיד את כל כספו בהימורים) מבין כי הוא עומד להפסיד בהתערבות ומחליט להרוג בחשאי את ה"אסיר".

 כשהוא נכנס לתאו, האסיר ישן, ועל השולחן מונח פתק שבו מסביר האסיר את מה שעבר עליו במשך כל תקופת המאסר: 

"חמש עשרה שנים התבוננתי בעיון בחיי העולם הזה... בספריכם קניתי חכמה. כל מה שיצרה המחשבה האנושית ללא לאות... נדחס בגולגלתי לפקעת קטנה. אני יודע שאני חכם מכולכם" ואז הוא מצהיר: 

"אני בז לספריכם, בז לחכמה ולכל טוב העולם. הכל אין ואפס, הכל בן חלוף, אשליה, תעתוע, דמיון..."

 כדי להוכיח את רצינות דבריו, הוא מצהיר במכתבו כי בכוונתו לצאת מתאו, חמש שעות לפני מועד הסיום וכך להפסיד בהתערבות. כל הכסף שבגללו התחילה ההתערבות, כבר לא שווה בעיניו למאומה. 

הבנקאי מניח את המכתב, ויוצא מהחדר בתחושה של בוז עצמי עמוק.

 למחרת בבוקר, כאשר השומרים מודיעים לו שראו את האסיר "בורח" מהחצר בריצה (שעות מעטות לפני מועד הסיום שנקבע), הוא נכנס לתא, לוקח את המכתב שנשאר מונח על השולחן ונועל אותו בכספת.

בא במייל