פניגס המזדקר לעיני כל

אף כי נושא כזה אינו מזמין רצינות,בכ"ז די הופתעתי.זה כניראה פסל מודרני שדווקא ממש מתכוון למה שאתה אמרת.מדוע אני מתפלאה?כי החומרים של הפסלים האלה הם ניראים חומרים מהמאה הזו.וסוג פסלים זהה,דומה,נימצאו לפני אלפי שנים בחפירות ארכאולוגיות ,כשייכות לתרבות כנען(זוכר "תחת כל עץ רענן...")?אנשים רגילים למצוא צלמיות פריון נשיות בחפירות ארכאולוגיות.צלמיות קטנות שהיו כניראה בתקופה הכנענית וארצות מקבילות באותה התקופה.(החזקת הצלמית בבית מטרתה היתה להביא מזל של פיריון)מה שהיה טיפוסי לצלמיות הנשיות זה ירכיים מלאות,טוסיק בולט(מקרמיקה לרוב)ו"חזית" בולטת.היו גם צלמיות של גברים עם דבר כזה שרואים בתמונה,ארוך מכל הפסל הקטן.אומרים שמקורו של המינרט האיסלאמי(צריח המסגד )בפסלים כאלה.התרפים שרחל מחביאה מלב הם כניראה,כך משערים,צלמיות פיריון.אבל ביפן?במאה הזאת?אני מופתעת.

הקהל הרב שצבה שם ליד הפסלים מצביע על כך שזה ארוע מיוחד. בתמונות רואים את האומן מכין דמויות כאלה מראש סלרי וישנן תמונות שהדמות עשויה סוכריה ואנשים מוצצים אותה ברחובות. ישנה עוד תמונה שלא העלתי שבה נראת בחורה עם פתח רחב ב=מאחוריה במיכנסיים ושני פסי בד דקים מכסים את מבושיה.

גם אני חשבתי שהיפנים נוקשים כפי שהכרנו אותם מסרטי המלחמה והסיפורים על החברה היפנית הסגורה. נכדתי מספרת שהם נחמדים ואדיבים ובעלי כבוד. היא סיפרה שישבה במסעדה וישב שם תייר שהשאיר טיפ על השולחן. המלצר רץ אחרי התייר להחזיר לו את הטיפ. ביפן לא משאירים טיפ. האם זו הגאוה? או אולי התרבות.

גם אני לא הבנתי מדוע לקחו אחד שעבר ברית מילה. . אולי בגלל שכך הוא ניראה כמו מיטריה. בקיצור רואים בתמונה עד כמה היפנים או יותר נכון היפניות אוהבות את הפניגס הזה , אז אתה חושב שהם יסכימו לתת לנו אותו על מנת להציב ליד הכנסת?

דו השיח בינך ובין קריוקי היה מעניין ומצחיק ומדהים לא פחות מהתמונות .לשאלת מדוע שמו כזה שנימול,לדעתי זה אסטטתי יותר.וגם המוסלמים הרי נימולים.אולי האמן מוסלמי? אני תמהה על עצמי איך על נושא כזה כתבתי כל כך הרבה תגובות.אמי היתה הורגת אותי לוא ידעה(אללה ירחמנה)

אל תשכחי שאנחנו בתקופה שהדו שיח על מין הוא כמו על מזג האויר. זו הסיבה שאפשר להיתבדח בחופשיות כזו. הנושא הוא יוצא דופן לא רק מנקודת ראות שלנו . כל בן עם זר ,אירופי או מזרחי היה תוהה מה לו לפין להתנוסס כך בראש חוצות . אפילו היפנים יצאו מגידרם

הנכדה שלי השוהה ביפן מספרת על עם חרוץ ומנומס. הם מאירים פנים לתייר ומנומסים להפליא בניגוד לתמונה שקיבלנו מהעם היפני במלחמת העולם השניה שאז הראו לנו יפנים אכזריים שרוצחים בדם קר. עם חרוץ, אפשר לראות כיצד התגברו על התאונה האטומית שקרתה בפוקימון.

יפן.
פעם ב... היפנים חוגגים חג הפוריות, שסימלו, אבר מין זכרי. פריטים בדמות האבר הזכרי, נמכרים בחנויות למזכרות כנ"ל בתאילנד. סוגדים לחג הזה.

בספר "חוויה יפנית" הסופרת כותבת אודות אפיונו של החג, והנהירה ההמונית, אל המקדש בו נמצא אל הפוריות.

להזכיר במדינות המזרח, (גם מדינות ערב, גם חלק חברתי בישראל) הנשים נחשבות נחותות מעמית בעיני הגברים.

לעניות דעתי חג הפוריות וסמליו המתריסים, הינו אירוע שוביניסטי מקומם. מצביע על חוסר שוויון בין המינים, ואת "עליונותו" של הגבר, לעומת האשה, עד היום.
(חיוך) נדב.

יש הגיון בהצבת אבר המין הגברי כסמל לפריון ומין. כשהוא מעוטר כמו חתן שיצא אחרי הברית עם כתר לראשו הרי הוא זוקף ראשו ומצהיר .אני הוא אל האהבה והפריון. שתנסה כל אישה להתמודד עם תיפארתו המזדקרת. אז בין אם נעשה הדבר מנקודת ראות שובניסטית או מכך שהאובייקט מתאים יותר להתנוסס כאל, הרי \הם בחרו בו מסיבה שהוא יכול להיות סיבה למסיבה.

יעקב בחורי. צחקתי מהפיליתון שכתבת.
שכולנו יודעים, אשה היא שילדה את ה"אל" הגברבר, המנפנף ב"דגלו" הזכרי, ושוכח את זו שילדה אותו.
מכל מקום אוהב את שלי בלי קשר לשוביניזם. (חיוך גדול) נדב.