אהבה ניכזבת

 במדור סיפורי עם. הסיפור ענתר ועבלה מזכיר  את רומאו ויוליה - ענתר ועבלה זה סיפור שעבר מדור לדור ע"י אנשים המתמחים בקריאת השירה בע"פ והפצתה בקרב ההמונים עד שהתאפשר להם לכתוב אותו

הסיפור הזה כמו רבים אחרים מסיפורי ערב, התחיל בתקופת העבאסים . ענתר נולד לאם חבשית , שהכיר בכיבושיו הרבים, ולאב משבט בני עבס הידוע בגבורתו, ענתר היה שחור כאימו ולכן אביו לא רצה להכיר בו והתייחס אליו כאחד מעבדיו וזאת כדי לשמור על טהרת הגזע, כפי שהיה מקובל באותה תקופה, 

אלא אם כן הזר יגלה גבורה נועזת במיוחד, או אז אין מניעה להצטרפותו לשבט. באחת ההתקפות על שבט בני עבס, ענתר גילה אומץ לב בלתי רגיל והדף את התוקפים ובכך השיג את הכרת אביו ואת הצטרפותו לשבט כאחד מהפרשים .

לימים ענתר התאהב בעבלה בת דודו מאליכ וביקש ממנו את ידה. כאן שוב צבע פניו השחור היה לו לרועץ והדוד סירב להשיא את בתו, בעלת הגזע הטהור מאביה ומאימה למי שדם זר זורם בעורקו ועוד שחור, וזאת על אף גבורתו.

 הדוד החליט להקשות עליו ע"י דרישת מוהר יקר במיוחד ושאינו ניתן להשגה: אלף נאקות מהנאקות של המלך נעמאן המפורסמות והידועות בכינויין "הציפורים" .

 ענתר הלך להשיג את מבוקשו ובדרכו נתקל בקשיים עצומים אך התגבר על כולם עד שהשיג את מטרתו .

 למרות זאת הדוד המשיך בסירובו וכדי להיפטר ממנו החליט להשיא את בתו לאחד מפרשי השבט בתנאי שיגיש לו את ראשו של ענתר כמוהר. .

 עבלה נישאה לאחד מפרשי השבט ואילו ענתר נשאר מתייפח מכאב וצער והחל לשיר לה שירי אהבה עצובים- שבאחד מהם הוא אומר :

 מתארים את צבע פניי כשחור , מתוך בורות .

 שהרי ללא חשכת הלייל , לא מפציע השחר,

 וכך רצה הגורל שאהבה עזה שכזו לא תוגשם ונשאר רק אפר הגחלים שהאש מבצבצת בהם מפעם לפעם במהלך חייו עד שמת מצער.  

הסיפור תורגם  , מערבית 

בא במייל