עד היכן מגיעה הפנטזיה הפלסטינית

בויקפריה ניתן למצוא הסברים שונים למהותם של שני פסי התכלת כפי שהבאתי להלן ומהם ניתן להבין את המשמעות שמהווים לגבינו שני פסי התכלת על רקע הדגל הלבן. היו גם כאלה שהפליגו על כנפי הדימיון כפי שעשה זאת הפרשן הפלסטיני והסבירו כי כי שני פסי התכלת מסמלים את חציית ים סוף כשמשני צידי העוברים היו מים כחולים.
ולמי שמבקש לדעת את הרעיון האמיתי יעיין בהסברים הרצ"ב

הצבעים הלאומים של ישראל הם התכלת והלבן כפי שהם מוצגים בדגל המדינה. הצבעים הם חלק ממערכת הסמלים הלאומיים של מדינת ישראל ומהווים סמל בלתי פורמלי, אשר אינו מוגן בחוק. למרות אי החקיקה בנושא השימוש בצבעים אלו, כהפגנת פטריוטיות, נפוץ בקרב העם ורשויות המדינה כאחד.

תוכן עניינים

1 פורמליות הצבעים
2 היסטוריה
2.1 במקרא
2.2 בעת החדשה
2.3 לאחר קום המדינה
3 כחול מול תכלת
4 קישורים חיצוניים
5 הערות שוליים

פורמליות הצבעים

התכלת והלבן אינם צבעים לאומיים במובן הפורמלי והחוקתי ואינם מעוגנים כסמל לאומי בשום חוק, אך הם מהווים צבעים לאומיים במובן בלתי פורמלי ומהותי כאשר רוב העם מזדהה עם הצבעים הללו, וישנו שימוש תרבותי בצבעים אלו כמיצגי המדינה היהודית והלאום. בנוסף, משמשים הצבעים את המדינה בהדפסת מסמכים בחותמות בדגלים ובקישוט אירועים ממלכתיים.
היסטוריה

במהלך הדורות זוהו הצבעים: תכלת ולבן, עם הלאום היהודי, התנועה הציונית, היישוב העברי המתחדש בארץ ולבסוף זוהו דה פקטו עם מדינת ישראל והעם היהודי היושב בציון.
במקרא

הציון הראשוני לשימוש בצבעים סמליים אלו על ידי בני ישראל נמצא עוד בתורה בספר במדבר:
Cquote2.svg

ו?י??אמ?ר ה', א?ל-מ?ש??ה ל??אמ?ר. ד??ב??ר א?ל-ב??נ?י י?ש??ר?א?ל, ו?א?מ?ר?ת?? א?ל?ה?ם, ו?ע?ש?ו? ל?ה?ם צ?יצ?ת ע?ל-כ??נ?פ?י ב?ג?ד?יה?ם, ל?ד?ר?ת?ם; ו?נ?ת?נו? ע?ל-צ?יצ?ת ה?כ??נ?ף, פ??ת?יל ת??כ?ל?ת. לט ו?ה?י?ה ל?כ?ם, ל?צ?יצ?ת, ו?ר?א?ית?ם א?תו? ו?ז?כ?ר?ת??ם א?ת-כ??ל-מ?צ?ו??ת ה', ו?ע?ש??ית?ם א?ת?ם; ו?ל?א-ת?תו?רו? א?ח?ר?י ל?ב?ב?כ?ם, ו?א?ח?ר?י ע?ינ?יכ?ם, א?ש??ר-א?ת??ם ז?נ?ים, א?ח?ר?יה?ם
Cquote3.svg
? במדבר ט"ו פסוקים 37-40.

‏‏

פרשה זאת, שנכנסה לתפילה היהודית (בקריאת שמע), קובעת כי צבעי הציצית יהיו תכלת ולבן‏‏[1], אך כיום לא נהוג לצבוע את הפתיל בתכלת מפני שלא יודעים איך להפיק את הצבע המיוחד בצורה המקראית.
ציצית עם פתיל תכלת בקשירה לפי מנהג היהודים הקראים

התכלת והלבן לא שימשו רק בטלית ובציצית כי אם גם בבגדי הכהנים‏‏[2] ובבית המקדש: התורה מצווה על בני ישראל להכיל את הצבע תכלת בבגדי הכהן בתוך החושן האפוד והמצנפת
Cquote2.svg

ו?ע?ש??ית? א?ת-מ?ע?יל ה?א?פו?ד כ??ל?יל ת??כ?ל?ת‏‏
Cquote3.svg
? שמות פרק כח' פסוק 31
Cquote2.svg

ו?ע?ש??ית? חש??ן מ?ש??פ??ט מ?ע?ש??ה חש??ב כ??מ?ע?ש??ה א?פ?ד ת??ע?ש??נ?ו? ז?ה?ב ת??כ?ל?ת ו?א?ר?ג??מ?ן ו?תו?ל?ע?ת ש??נ?י ו?ש??ש? מ?ש??ז?ר ת??ע?ש??ה א?תו?‏‏
Cquote3.svg
? שמות כ"ח פסוק 15‏
Cquote2.svg

ו?ש??מ?ת?? א?תו? ע?ל-פ??ת?יל ת??כ?ל?ת ו?ה?י?ה ע?ל-ה?מ??צ?נ?פ?ת א?ל-מו?ל פ??נ?י-ה?מ??צ?נ?פ?ת י?ה?י?ה‏‏
Cquote3.svg
? ‏שמות כ"ח פסוק 37‏

עם היציאה לגלות ודעיכת הלאומיות היהודית הופסק השימוש בצבעים אלה כצבעי לאום והומר בשימוש קהילתי-דתי. את הדבר ניתן לראות בשירת ימי הבניים ובגמרא.
בעת החדשה

התנועה הציונית המתחדשת רצתה להפוך את היהודים הגלותיים לעם, ועל כן פנתה לסמלי העבר שסביבם רצתה לאגד את העם. תמורה זאת הובילה לשינוי חשוב מאוד בשימוש בתכלת ובלבן, והם הפכו בעיקר לצבעי התנועה הציונית. בין הסמלים שאומצו על ידי התנועה היו שאומצו ברישמיות והיו סמלים אחרים שאומצו באופן בלתי פורמלי, גם הצבעים התכלת ולבן אומצו על ידי התנועה הציונית באופן בלתי פורמלי. הראשון שהתייחס לצבעים אילו כצבעי הלאום היה המשורר היהודי האוסטרי אברהם אלעזר בשנות ה-60 של המאה ה-19 העלה אברהם את הרעיון להשתמש בצבעים התכלת והלבן בדגל של עם ישראל משום שאלו הצבעים בטלית אשר בה מתעטף היהודי בתפילה. את רעיונותיו העלה אברהם בשירו "צבעי ארץ יהודה" משנת 1864:
Cquote2.svg

צבעי הארץ האהובה הם תכלת-לבן הם גבולות יהודה;
Cquote3.svg
דגל בראשון לציון, שנת 1885 (שיחזור משוער)

הבא בתור לתמוך ברעיון היה הסופר מרדכי בן הלל הכהן אשר תיעד מסיבה לכבוד יום הולדתו ה-100 של משה מונטיפיורי, בשנת 1884
Cquote2.svg

ובה בפעם הראשונה גילינו לפני הקהל הרחב את צבעינו הלאומיים, כי רבים לא ידעו כי תכלת ולבן הם צבעי עמנו
Cquote3.svg
? מרדכי בן הלל הכ

לדעתי העניה אין זה משנה אם מאחורי ה"קרוב לבבות" מסתתרים גם מניעים פןליטים ודת. הרי מאחורי כל התאגדות חברתית מסתתרת מגמה מסוימת שמעבר להתחברות התמימה. אז מה רע בכך כל עוד לא מדובר בחברה שמסתתרים מאחוריה מניעים אפלים.
מה רע בדת שמתחברת עם החילונים. מה רע בדת הפוליטיקה? כל העולם סובב מסביבה.

הסרטון הוא קצהוא של סירטוני הסתה שמגיעים מכל קצבי העולם. יוטיוב מלא סרטונים כאלה. פעם לחצתי בטעות ביוטיוב על מינוי ואני מקבל לאימייל שלי סרטונים שכל אחד יכול להתחרות עם התעמולה הנאצית.

נכון, אני מחובר לציונות. יחד עם זאת אני לא פוסל ישיבה ליד מדינה שתקרא פלסטין. אני מוכן להתמודד עם כל דעה של הצד השני . מוכן לשמוע גם אם הצגת הדברים יהיו חד צדדיים. גם אם יציג דעה שתקומם אותי מאחר והיא נוגדת את תפיסת עולמי. . אני אגיב עם כל המילים היפות לבטא את דעתי ,גם אם היא לא תמצא חן בעיני הצד השני. אבל תמיד אני אדע שמולי נמצא אדם שחושב שאנו מנשלים ומקפחים אותו (כעם). בדיוק כפי שאני חושב שהמטרה של הצד השני היא לזרוק אותנו לים. מתוך הכרות קרובה עם מנהלים מהמיגזר הערבי שהיה לי קשר הדוק, למדתי לכבד אחד את השני והיינו חברים למרות שהיה איזה ענן נעלם שביטא את העובדה שיש בינינו איזהו מרחק. זה ריחף באויר וזה טיבעי. הם פלסטינים ואני ישראלי וישנה בעיה בלתי פתורה ביחס להגדרת המדינה הפלסטינית. אלו דברים שלא נאמרים אבל הם מרחפים באויר. ואם היה מתקיים בינינו ויכוח על הנושא לבטח היו מציגים לי שאלות קשות על אי סיום הסיכסוך וגם אני הייתי מוסיף נופך משלי שאני דוגל בשלום ומסכים אפילו להחזרת שטחים אבל בשום אופן לא אסכים לשלום שלא יהיו בו הסדרי ביטחון שיבטיחו לי כי נכדי לא יצטרכו לקיים את הדו שיח העתידי דרך כוונת הרובה. אלא דברים שלא נאמרו אולם אלו דברים שמרחפים באויר . . גם אילו נאמרו הדברים היינו ממשיכים להיות ידידים. . .אז עם כל מה שלא נאמר אני עדיין בידידות עם אבו פול ואבו שאח ונאצר ועומר. . ידידים על באמת עם "כבדהו וחשדהו." לא אחת שמעתי מי מהם אומר "איזחא, ביפעם ערבי". אולי חששו לפגוע בי אם אשמע אחד הביטויים שריחפו באויר.
אז גלשתי יותר מידי. כולה דיברנו על שלד גמל. מה משקלו לעומת הסירטון שהעלאתי.