חויה אישית לקראת יום השואה והגבורה.
זה היה בשנת 1946 במחנות העקורים בגרמניה.במחנות אלו רוכזו כל הניצולוים,הפליטים והעקורים מבתיהם ומארץ הולדתם. חסרי כל הם היו.חסרי רכוש כל שהוא,חסרי בית,חסרי אזרחות כל שהיא,חסרי זהות אישית ולאומית וגרוע מכל חסרי עתיד.פשוט לא ידעו לאן ללכת לאן לנסוע,במה לעסוק ואיך להתפרנס.מחנות אלה נתמכו על ידי אירגוני האו"ם [אונרא] ואירגונים יהודיים ג'וינט.גרמניה חולקה אז על ידי המעצמות הגדולת ל 4 איזורים גדולים.היינו באיזור האמריקאי.הייתי כבן 12 יחד עם אימי ואבי.באחד הימים אמר לי אבי "תראה אתה כבר קרוב לבר מיצווה האוכל במחנות שאנחנו מקבלים לא מספיק לנו,אני נוסע ברכבות ומוכר סיגריות אמריקאיות לצורך השלמת כלכלתנו,ברכבות אלה מסתובבת משטרה מ.פ משטרה צבאית אמריקאית גרמנית משותפת ,הם צדים ממש כל אלה שמסתובבים ברכבות ועוסקים ברוכלות מהסוג הזה.פשוט דורשים לפתוח את המזוודות.אני צריך אותך תיסע איתי אני אחזיק את המזוודה עם כביסה מולכלכת ואתה תחזיק את המזוודה עם הסיגריות" והוסיף"זה בגלל שהמשטרה אינה בודקת מזודותיהם של הילדים.הרהרתי בליבי איזו תשובה לתת לו? אם אגיד לו לא זה כאילו אני מסרב להשתתף בפרנסת המשפחה,אם אגיד לו כן אני מסכן את עצמי ואת עתידי [יוכלו לאסור אותי בכלא] לבסוף אחרי הרהור ארוך אמרתי לאבי,אני אסע איתך אבל לא יותר מפעם או פעמיים.כך היה בפעם השניה שנסעתי איתו זה קרה. צמד שוטרים אחד גרמני ואחד אמריקאי עצר אותנו ודרש לפתוח את המזוודות.תחילה של אבי עם הכביסה המלוכלכת.אחרי שראו את זה אמר הגרמני עכשיו אתה תפתח.הסתכל עליו השוטר האמריקאי ואמר לו לגרמני "אסור לנו,לבדוק ילדים,אתה לא רואה שהוא ילד רזה מהמלחמה עזוב אותו ,הוא סבל מספיק" כך ניצלתי ממאסר.המשכתי להרהר הנה זה קרה.התכנסתי בתוך עצמי ושתקתי כל הדרך.כששבנו למחנה התגאה אבי בפני אימי ואמר לה. את רואה כמה חכם נהגתי כשלקחתי את הילד איתי.בזכותו ניצלנו.[הפתיון הצליח].זכור לי שפרצתי בבכי ואמרתי לאימי יותר אני לא נוסע,אני לא רוצה לגדול פושע.
חוויה טראומתית לילד, בתקופה קשה של ניסיונות להישרדות.
תודה אברהם בורו, ששיתפת אותנו בחוויה אישית זו.
שבת שלום, ושבוע טוב.
למינה לפי עדותך את נולדת במחנה העקורים קאסל שם המחנה מוכר לי וזכור לי.הולדתך שם לפי דעתי מסמלת את יציאתנו משואה לגאולה.