יום העצמאות כטקס הדרת מבוגרים

ערב יום העצמאות- בית ספר יסוידי-היום הכי חשוב בשנה. אני לובשת את חצאית הטפטה הנוצצת ואת ה"סט" (חולצה וסוודר) שנקנו במיוחד ליום העצמאות. לא- אין לנו בעייה מה לעשות בערב זה- הולכים לככר עם הכתה ושם משחקים ורוקדים עד שעה מאוחרת. קיבלנו קצת יותר דמי כיס מההורים אז יש כסף גם לגזוז וגם לגלידה- איזה כיף.
יום העצמאות - 20 שנה אחרי- דגלים מקשטים את הגינה, ילדים רצים בדשא, אורחים, חידון על תולדות עם ישראל,עושים על האש. יום משמעותי.
יום העצמאות 2010 - אין לי איפה להיות ביום העצמאות!!הילדים גדלו, ילדה אחת בחו"ל השנייה עושה את החג עם חברים.
המשפחה שארחה אותי בשנים האחרונות הזדקנה וכבר קשה להם להזמין אנשים./ יום העצמאות ואני לבד.
עושה דברים אחרים: מסעדה, סרט. אבל זה לא יום העצמאות. והדכדוך קשה.
לכאורה- התנהגות שבטית מאחדת - כל עם ישראל מתחבר לארץ לאדמה לפארקים ועושה על האש - טקס קמאי כל כך. וכל שנה הוא מתעצם - אני נכנסת לסופר וכרזות ענק מקבלות אותי על מחירי הבשר, הבירות,הפיצוחים. בתבת הדואר שלי עשרות פרסומות של גריל גז ביתי בסגנון הבר-בי-קיו האמריקאי (מה קרה למנגל הקטן שהיינו קונים בדרך ועדי ערה?) בחנויות לכלי בית יש הר של צידניות, ושולחנות מתקפלים- - (במיוחד ליום העצמאות!!!!!). כאילו כל עם ישראל מתכונן לטקס חשוב, משמעותי.
ואם אתה לא שם אתה לא קייים.
חברה אחת שדיברתי אתה בטלפון אמרה לי היום "ממש אין לי זמן לעבוד- יש לי 50 איש ליום העצמאות" (האם מספר המוזמנים הפך לסמל סטטוס?) וחברה אחרת שניסתה לשכנע אותי לנסוע לבולגריה ל-5 ימים כי"אף אחד לא הזמין אותי ליום העצמאות- גם לא הילדים- אז אני בורחת מכאן".
מהי הדרה?
נהוג להשתמש במונח "הדרה", בעיקר בשיח פוסט-קולוניאלי, פמיניסטי וחברתי, כדי לציין מבנה חברתי או תכנוני - פיזי אי-שוויוני המוציא מהכלל חברים בקבוצות מסוימות שבתוכו, ומתוך כך אחראי באופן ישיר ועקיף למיקומם בשולי המערך החברתי, לתחושת הקיפוח שלהם ביחסן אליו, ולחוסר יכולתם להשתלב ולקחת בו חלק. (הגדרה של וויקופדיה)
בשכונה שלי יש הרבה מאד מיוצאי טורקיה ותימן. שם לא מדירים את המבוגרים כולל הקשישים והסיעודיים ביום העצמאות. תראו אותםי יושבים במידי השולחן בגינות שליד הבית ונהנים מהמשפחה שמסביב. אם יסעו לפארק- יקחו את הקשיש אתם. לא משאירים קשישים לבד בטקסים משמעותיים- זאת הנורמה וככה מתנהגים.
אז אני לא יודעת מתי התחילה הדרת המבוגרים- והאם התהליך חופף לרצון הילדים הבוגרים לשלוח את הוריהם לבתי אבות. - האם התהליך הוא תלוי עדה? תלוי מצב כלכלי? תלוי מין?
אני יודעת שלא אצל כולם זה כך. ויהיו הרבה אנשים שיכתבו לי שיש להם חבורת אנשים שכבר 20 שנה חוגגים ביחד (בדרך כלל מדובר בחברים של אחד הגברים מהמילואים או מהעבודה ) אבל מה קורה אצל האחרים? והאם בעצם היות יום העצמאות טקס שבו עושים "על האש" הופך אותי ל"גברי" ודורש נוכחות גברית ש"תנופף? (שמעתם על חבורת נשים שעושה לבד "על האש"?)
אין לי תשובות לכל השאלות.
רבים יכעסו עלי ויכתבו שמה פתאום אני כותבת נגד אחד מהמנהגים היפים ששורשו בארץ. אז תרגעו- יש לי איפה להיות בשנה זו ביום העצמאות ואין לי כלום גד הפיקניקים של יום העצמאות .אבל אני סוציולוגית בהכשרתי ויש לי תמיד חשיבה נוספת כאשר מדובר בתופעות חברתיות.
תופעה חברתית ניכרת על פי המאפיינים שלה אבל גם על פי ההדרה שבה- ואם יש אנשים שלא שותפים לטקסי "על האש" של יום העצמאות עלינו לשאול למה ומה קרה פה.
אשמח לתגובותיכם,
איפה מחבאים ביום זה את חילות צהייל ? למה מראים אותם רק בטכס פתיחת יום העצמאות בטלווזיה? יכול להיות רייטינג? לא מה פתאום!!
כילד ,אני זוכר,היינו הולכים לשפת הים כדי לראות את המטוסים עושים פוזות בשמיים!! זה היה בעיני יום העצמאות!! זה לא אומר משהו עלינו?
כן ועוד... אני לא מוותר , אף שנה על חידון התנייך. מה לעשות? אני בן אדם של סמלים .
אומרים "פני הדור כפני הכלב" דהיינו חידון התנייך נראה בדיוק כמו שמתייחסים אליו בלימוד התנייך בבתי הספר.
וזה לא אומר משהו עלינו!!
מבחינתי אם היו משלבים את המצעד עם חידון התנייך ( לא במתכונתו העלובה היום) היה זה באמת חג!!!
ובקשר למנגלים? מה בקשר למנגלים. מה זה מעניין אותי? עוד תכנית על אוכל ? כאילו שתכנית מאסטרשף יוצאת מהטלוזיה אל ההמונים ליום אחד!! לא נמאס?
נכון !! אני ביקורתי!! אני כזה כי זה בפרוש נמאס
ובכל זאת ולמרות הכל
חג שמח!!!
קשיש או מבוגר שנשאר לבד. לפי דעתי צריך להצטרף לדיור מוגן או לבית אבות..ושם תמיד יש
פעילויות . גם בימים רגילים .ולא נשארים לבד.
כי לבד לא טוב היות האדם...
אז נראה לי שעלינו להמשיך לקחת אחריות מלאה על חיינו כל עוד אפשר, למצוא פתרונות יצירתיים במקום לשקוע בתחושות השליליות של אכזבה, כעס ודומיהם.
חג שמח למרות הכל!