עמוס עוז אתה בור ועם הארץ

''עמוס עוז, אתה בור ועם הארץ''
הכותב והתסריטאי טל גלעד ("לאטמה") הגיב בפוסט חריף להתבטאות של הסופר עמוס עוז, אשר הגדיר את נוער הגבעות כ"ניאו-נאצים עבריים".
ערוץ 7, פרסום ראשון: י"ב באייר תשע"ד, 12/05/14 16:05
שלום עמוס עוז,
המילה 'נאצי' או בצורתה הנחשבת משום מה למרוככת 'נאו נאצי', משמשת לעיתים קרובות מדי כנשק יום הדין לכל ענין, כנראה בגלל שאנשים כמוך המלהגים אותה בחופשיות לא מצליחים לרדת לעומק הזוועה של הנאציזם ומה שהוא עולל. מנסים כל הזמן להכניס את המונח הזה לתבנית שתאפשר לתפוס אותו בתודעה. אבל זה בלתי אפשרי, כי נאצי זה לא סתם מישהו מאוד רע, או לאומן או שוטר תנועה. נאצי זה משהו אחר, ממציאות אחרת.
אבי ניצול אושוויץ. שני הוריו ואחותו הקטנה נרצחו ע"י הנאצים, והוא נותר לבדו, נער בן 17, ללא אף אחד בעולם, בגיהנום הנורא ביותר שיצרה האנושות. הוא שרד שם, אף על פי כן ולמרות הכל. בעת צעדת המוות, כאשר הגרמנים הוליכו בבהילות את הנותרים בחיים מערבה, בחורף המקפיא, הוא הצליח להימלט יחד עם שניים מחבריו. אחר כך הסתתר בכפר עד בוא הרוסים, התנדב לצבא האדום, היה טנקיסט בחזית הצ'כית ולחם בגרמנים.
על המכה ה-81 אולי שמעת, למרות שלא אתה כתבת את זה. הסיפור על הנער שהוענש ב-80 מלקות בגטו פשמישל משום שהחביא ספרים. שרד את העונש הנורא הזה, במהלכו איבד את הכרתו מספר פעמים. עונש אכזרי שרבים מתו ממנו, אך הוא נותר בחיים, ואף הצליח לקום וללכת להביא את הספרים.
אבי הוא הנער הזה, מיכאל גולדמן גלעד. הוא התגבר על זה, התגבר על אושוויץ, התגבר על הכל. נאחז בחיים, היה בגיהנום ויצא ממנו, ואף חזר אליו כדי לנקום בשדים, בהחלטיות שאנשים כמוך לא מבינים אותה. אחרי המלחמה עלה ארצה באוניית מעפילים, נשלח למחנות בקפריסין ע"י הבריטים, ולאחר קום המדינה שוחרר ועלה ארצה. כאשר סיפר על האירוע ההוא בגטו לכמה אנשים, נתקל בחוסר אמון. מאז לא דיבר על כך במשך שנים, הוא אמר שזו הייתה מבחינתו המכה ה-81.
אבי הקים משפחה, התגייס למשטרת ישראל, התקדם בסולם הדרגות, ועם תפיסת אייכמן נקרא ללשכה 06, להיות בין חוקריו של הצורר, שכעת היה אסיר מבוהל ועלוב. בעת המשפט ישב אבי ליד התובע גדעון האוזנר. במהלך המשפט בו נשמעו עדויות רבות ומחרידות על זוועות הנאצים, נקרא לדוכן אדם שהיה עד לאירוע בגטו פשמישל וסיפר עליו - על הנער הצנום שספג שמונים מלקות מקצין נאצי, ולתדהמת כולם נותר בחיים והצליח לקום על רגליו. האוזנר שאל את העד 'האם אתה מזהה את הנער הזה כאן באולם?' העד השיב 'כן, זה קצין המשטרה שיושב לידך.'
אבי היום בן 89, את רוב חייו הקדיש למחקר, הרצאות והסברה בנושא השואה, לאיסוף פרטים ומידע על קהילות יהודיות שהוכחדו, על פושעים נאצים ולהבדיל על חסידי אומות העולם. לתעד את הידע הזה, את האירועים, שלא יישכחו. לפני כשנתיים השלים את כתיבת ספרו "מי באש ומי במים", על אירועי חייו בשואה ואחריה. באפריל האחרון התבקש להצטרף למסע של קציני משטרה אל מחנות ההשמדה בפולין, שם באופן סמלי, בטקס שנערך מול המשרפות של אושוויץ, הועלה בדרגה והוענקה לו דרגת סגן ניצב במשטרת ישראל.
נאצים זה הדבר הכי נורא ושטני שהיה אי פעם. הנאצים השמידו את יהודי אירופה בשיטתיות ובאכזריות איומה במשך שנים, הרעיבו אותם ועינו אותם בעבודות פרך, שלחו אותם ברכבות צפופות עד חנק במשך ימים למחנות מוות, שרפו אותם, ירו בהם, חיסלו אותם בתאי גזים וקברו אותם בקברי אחים, שישה מיליון יהודים, בהם למעלה ממיליון ילדים ותינוקות, בהם דודתי שמעולם לא פגשתי, כי היא הייתה ילדה בת 11 כאשר נרצחה. לא נהרגה, לא מתה, נרצחה, במזיד, באופן מתוכנן ומכוון וברשעות בלתי נתפסת, בגלל היותה יהודייה.
מישהו שמרסס 'תג מחיר' הוא לא נאצי, גם מי שמסנן איזו קללה על ערבים או חושב שצריך להחזיר את מהגרי העבודה לארצם הוא לא נאצי, ואפילו חייל בחברון שמכוון נשק לפלסטיני נושא אגרופן, או מתנחל שמפריע למסיק הזיתים הוא לא נאצי ולא ניאו נאצי ולא יודונאצי ולא כל ההטיות האחרות ואפילו לא קרוב לזה. נאצי זה משהו אחר לגמרי. ואתה, עמוס עוז, אולי מחזיק מעצמך איש רוח, אבל אתה בור ועם הארץ, שלמזלו אין לו מושג על מה הוא מדבר. חבל שאין מכונת זמן בה אפשר לשלוח אותך ואת חבריך בעלי האצבע הקלה על המקלדת ליום אחד באושוויץ, זה יספיק. יום אחד בגיהנום. ואחרי זה תפתח את פיך המוכן לומר כל שטות למען פרס נובל, ותדבר על נאצים וניאו נאצים.
אנשי המחנה שלך אוהבים כל הזמן להתרונן ש'לא למדנו דבר מהשואה.' אכן, אתה דוגמה מהלכת לכך שבאמת לא למדנו דבר מהשואה ומה היא הייתה במציאות. יותר מזה, אתה ההוכחה הניצחת למה שאני אומר תמיד - שגם איש רוח יכול לדבר שטויות.
להלן תגובתי בפייסבוק:
Yacov Gershon commented on an article.
Yesterday · Edited
תגובתו של מנחם בן מקוממת בדיוק כפי שמקוממת התבטאותו של עוז. אסור לעשות השואה לנאציזם. האיזכור של נאציזים והקשור בהם מעורר בנו בעם היהודי חלחלה . השואה עדיין טריה בנפשותנו. אל תקשרו את מעשה הברבריות של השמדה המונית, השמדה שחיסלה שליש מעמנו עם כל מעשה ואפילו הוא מעשה חוליגני שכולנו סולדים ממנו. אתם מקלים באסון הנורא של ה שואה בהשוואה שאתם עושים .
אני בהחלט מוריד כובע, בהערכה אין קץ, לשכתב טל גלעד, בכלל, ועל אביו בפרט.
המעשים של תג מחיר ובעיק בעיקר- האי תגובה של ביבי לזה -זה מה שאותי מחריד.
אז נכון שיש לנו שקט יחסי בנתיים- בלי לפתוח פה לשטן- אבל רבותי זו תופעה מסוכנת מאד לחברה שפויה והייתי משווה זאת לנרקומן שמתאכזר לעצמו והוא בעצמו הורס את עצמו בשתי ידיו.אז אם המעשים שלהם לא מזכירים את הנאצים - זה מזכיר לי התחלה מסוכנת מאד לעם ישראל.ןיש בנינו כאילו שיאמרו שזה טוב ליהודים.להזויים שבנינו שחולמים על ארץ ישראל מהפרט ועד הכלל נקייה וטהורה -סליחה אנחנו לא גזעניים?
ככה ישנאו אותנו עוד יותר אנשים בגלובוס ויקומו עלינו בכתובות של צלב -ניאו נאצים.
חזרנו לנאצי?
אין גבול לקיצוניות!!!
זה לא רק הם...
זה גם אנחנו שהפכנו "אוייבים", במשיכת קולמוס
וזאת בשל העובדה שאנחנו האוייבים חושבים אחרת .
לדעתי ההשלכות על השואה בעניין זה הוא ניצולה לרעה.
והלוואי ורבים ילכו בדרכו ויתבטאו בחריפות
בשבילנו העם היהודי,הנאצים הם סמל לפסגת הרוע,האכזרית,הסאדיזם ומה לא...
אך חשוב לזכור שהמלה בהקשר הרחב שלה היא גם סמל ללאומנות קצונית,שלא בוחלת בשום דבר,ולכך כוון עמוס עוז.
עמוס עוז הוא איש רוח משכמו ומעלה,ואת זה אף אחד לא ייקח ממנו.והנובל הגיע לו מזמן.
משלי פרק כו
א כַּשֶּׁלֶג, בַּקַּיִץ--וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר: כֵּן לֹא-נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד.
ב כַּצִּפּוֹר לָנוּד, כַּדְּרוֹר לָעוּף-- כֵּן קִלְלַת חִנָּם, לא (לוֹ) תָבֹא.
ג שׁוֹט לַסּוּס, מֶתֶג לַחֲמוֹר; וְשֵׁבֶט, לְגֵו כְּסִילִים.
ד אַל-תַּעַן כְּסִיל, כְּאִוַּלְתּוֹ: פֶּן-תִּשְׁוֶה-לּוֹ גַם-אָתָּה.
ה עֲנֵה כְסִיל, כְּאִוַּלְתּוֹ: פֶּן-יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו.
ו מְקַצֶּה רַגְלַיִם, חָמָס שֹׁתֶה-- שֹׁלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד-כְּסִיל.
ז דַּלְיוּ שֹׁקַיִם, מִפִּסֵּחַ; וּמָשָׁל, בְּפִי כְסִילִים.
ח כִּצְרוֹר אֶבֶן, בְּמַרְגֵּמָה-- כֵּן-נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד.
ט חוֹחַ, עָלָה בְיַד-שִׁכּוֹר; וּמָשָׁל, בְּפִי כְסִילִים.
י רַב מְחוֹלֵל-כֹּל; וְשֹׂכֵר כְּסִיל, וְשֹׂכֵר עֹבְרִים.
יא כְּכֶלֶב, שָׁב עַל-קֵאוֹ-- כְּסִיל, שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ.
יב רָאִיתָ--אִישׁ, חָכָם בְּעֵינָיו: תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ.
יג אָמַר עָצֵל, שַׁחַל בַּדָּרֶךְ; אֲרִי, בֵּין הָרְחֹבוֹת.
יד הַדֶּלֶת, תִּסּוֹב עַל-צִירָהּ; וְעָצֵל, עַל-מִטָּתוֹ.
טו טָמַן עָצֵל יָדוֹ, בַּצַּלָּחַת; נִלְאָה, לַהֲשִׁיבָהּ אֶל-פִּיו.
טז חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו-- מִשִּׁבְעָה, מְשִׁיבֵי טָעַם.
יז מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי-כָלֶב-- עֹבֵר מִתְעַבֵּר, עַל-רִיב לֹּא-לוֹ.
יח כְּמִתְלַהְלֵהַּ, הַיֹּרֶה זִקִּים-- חִצִּים וָמָוֶת.
יט כֵּן-אִישׁ, רִמָּה אֶת-רֵעֵהוּ; וְאָמַר, הֲלֹא-מְשַׂחֵק אָנִי.
כ בְּאֶפֶס עֵצִים, תִּכְבֶּה-אֵשׁ; וּבְאֵין נִרְגָּן, יִשְׁתֹּק מָדוֹן.
כא פֶּחָם לְגֶחָלִים, וְעֵצִים לְאֵשׁ; וְאִישׁ מדונים (מִדְיָנִים), לְחַרְחַר-רִיב.
כב דִּבְרֵי נִרְגָּן, כְּמִתְלַהֲמִים; וְהֵם, יָרְדוּ חַדְרֵי-בָטֶן.
כג כֶּסֶף סִיגִים, מְצֻפֶּה עַל-חָרֶשׂ-- שְׂפָתַיִם דֹּלְקִים וְלֶב-רָע.
כד בִּשְׂפָתָו, יִנָּכֵר שׂוֹנֵא; וּבְקִרְבּוֹ, יָשִׁית מִרְמָה.
כה כִּי-יְחַנֵּן קוֹלוֹ, אַל-תַּאֲמֶן-בּוֹ: כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ.
כו תִּכַּסֶּה שִׂנְאָה, בְּמַשָּׁאוֹן; תִּגָּלֶה רָעָתוֹ בְקָהָל.
כז כֹּרֶה-שַּׁחַת, בָּהּ יִפּוֹל; וְגוֹלֵל אֶבֶן, אֵלָיו תָּשׁוּב.
כח לְשׁוֹן-שֶׁקֶר, יִשְׂנָא דַכָּיו; וּפֶה חָלָק, יַעֲשֶׂה מִדְחֶה.