אני, אפסי ואין בלתי...2

הסיפור הפעם עוסק בנסיעה שלי לפריס.  

לזכור: זה היה לפני שנים רבות, אין סלולרים, אין GPS ואין אינטרנט. ובכן עשיתי שיעורי הכנה: קראתי חומר, הצטיידתי במפות ובמדריכי נסיעות. קניתי את כל החבילה במשרד נסיעות (כך היו נוהגים אז !).  

והגיע היום בו נחתתי בשדה התעופה אורלי. (אז הטיסות נחתו שם).  

זה היה מוקדם בבוקר, יום ראשון, ה 8 למאי. (אחר כך יסתבר שלתאריך פה יש משמעות).  

הגעתי ברכבת הפרברים RER מהשדה לתחנת המטרו סן מישל שליד המלון.  

עליתי מהמטרו אל פני האדמה - והנה תדהמה ! רק אני לבדי נמצא שם !! 

לא, זה לא חלום ! זה מקרה אמיתי שקרה לי !  

מי שמכיר את כיכר סן מישל, זהו מקום מאד מרכזי בפריס. מקום הומה בדרך כלל תיירים, סטודנטים, אוטובוסים, מסעדות..

והנה 7 בבוקר ואין נפש חיה !!!

לכל עבר הסתכלתי ואין איש, אין כלי רכב, בתי הקפה סגורים. הכל נטוש.

בפינה, תחנת מוניות מרכזית, בבקרים יש טור ארוך של מוניות ממתינות לנוסעים ובערבים טור ארוך של נוסעים ממתינים למוניות.  

ועכשיו לא נוסעים ולא מוניות. 

רק אני לבדי - כמו באותה פנטזיה שהייתה לי שנים רבות לפני כן.  

טוב, אחרי שהתאוששתי מהפלא אמרתי, אגש למלון, סן מישל 3 זה כאן...אבל אין שום מלון ! שוב בודק ואין מלון.

לזכור שאין אינטרנט ואין סלולר ולא GPS. רק מסמכים ומפה.  

חיפשתי עוד קצת וגיליתי שיש ככר סן מישל ויש שדרת סן מישל המתחילה מהככר.  

הבתים בשדרת סן מישל מתחילים שוב ממס. 1 והנה גם מס. 3 שם מתחבאת הכניסה למלון מאחורי קיוסק לממכר סיגריות.  

נכנסתי להרשם. תשאיר את המזוודה כאן אמר לי הפקיד, והוסיף: חדר האוכל בקומה א' ואתה יכול לקבל ארוחת בוקר עכשיו.  

כשרציתי לסרב, הוא הוסיף: זה על חשבון הבית. 

עליתי והתישבתי לקפה. אחרי כמה דקות נכנס פקיד הקבלה ואמר לי: אדוני החדר מוכן לרשותך...  

השעה הייתה 7:30 בבוקר !!!  

סליחה, שאלתי את הפקיד, איפוא כולם? למה אין איש בחוץ?

אהה, הוא אמר, היום חג, ה 8 במאי, יום הנצחון על הנאצים. וחוץ מזה גם יום ראשון...  

אנשים פשוט עוד לא התעוררו.

 ===

 מאי 2014