אני, אפסי ואין בלתי...2
הסיפור הפעם עוסק בנסיעה שלי לפריס.
לזכור: זה היה לפני שנים רבות, אין סלולרים, אין GPS ואין אינטרנט. ובכן עשיתי שיעורי הכנה: קראתי חומר, הצטיידתי במפות ובמדריכי נסיעות. קניתי את כל החבילה במשרד נסיעות (כך היו נוהגים אז !).
והגיע היום בו נחתתי בשדה התעופה אורלי. (אז הטיסות נחתו שם).
זה היה מוקדם בבוקר, יום ראשון, ה 8 למאי. (אחר כך יסתבר שלתאריך פה יש משמעות).
הגעתי ברכבת הפרברים RER מהשדה לתחנת המטרו סן מישל שליד המלון.
עליתי מהמטרו אל פני האדמה - והנה תדהמה ! רק אני לבדי נמצא שם !!
לא, זה לא חלום ! זה מקרה אמיתי שקרה לי !
מי שמכיר את כיכר סן מישל, זהו מקום מאד מרכזי בפריס. מקום הומה בדרך כלל תיירים, סטודנטים, אוטובוסים, מסעדות..
והנה 7 בבוקר ואין נפש חיה !!!
לכל עבר הסתכלתי ואין איש, אין כלי רכב, בתי הקפה סגורים. הכל נטוש.
בפינה, תחנת מוניות מרכזית, בבקרים יש טור ארוך של מוניות ממתינות לנוסעים ובערבים טור ארוך של נוסעים ממתינים למוניות.
ועכשיו לא נוסעים ולא מוניות.
רק אני לבדי - כמו באותה פנטזיה שהייתה לי שנים רבות לפני כן.
טוב, אחרי שהתאוששתי מהפלא אמרתי, אגש למלון, סן מישל 3 זה כאן...אבל אין שום מלון ! שוב בודק ואין מלון.
לזכור שאין אינטרנט ואין סלולר ולא GPS. רק מסמכים ומפה.
חיפשתי עוד קצת וגיליתי שיש ככר סן מישל ויש שדרת סן מישל המתחילה מהככר.
הבתים בשדרת סן מישל מתחילים שוב ממס. 1 והנה גם מס. 3 שם מתחבאת הכניסה למלון מאחורי קיוסק לממכר סיגריות.
נכנסתי להרשם. תשאיר את המזוודה כאן אמר לי הפקיד, והוסיף: חדר האוכל בקומה א' ואתה יכול לקבל ארוחת בוקר עכשיו.
כשרציתי לסרב, הוא הוסיף: זה על חשבון הבית.
עליתי והתישבתי לקפה. אחרי כמה דקות נכנס פקיד הקבלה ואמר לי: אדוני החדר מוכן לרשותך...
השעה הייתה 7:30 בבוקר !!!
סליחה, שאלתי את הפקיד, איפוא כולם? למה אין איש בחוץ?
אהה, הוא אמר, היום חג, ה 8 במאי, יום הנצחון על הנאצים. וחוץ מזה גם יום ראשון...
אנשים פשוט עוד לא התעוררו.
===
מאי 2014
אז הא לכם מהדורה שניה.
מאת: ניצן (17/05/14 | 00:19)
למ-ם .2
זה ניראה בתחילה כמו סרט בלהות.טוב שאחר כך,אני מקווה,היה בסדר.
מאת: טובה פריש (17/05/14 | 05:48)
ממצוק .3
מחוסר מציאות,למציאות שמתחברת לשורשיך,הגעה למקום זר,הכל שומם דומם,וקשה לקלוט את זה,ושהלא ידוע,הופך להבנה,ועוד יום כזה,לא במקרה קרה הדבר
אהבתי
מאת: שרה פרוכטר (17/05/14 | 09:19)
מסיפור לסיפור... .4
הזכרת לי נסיעה שנסעתי עם חברה ללונדון בשנת 86 והגענו בשתים בלילה במונית כפי שהדריכו אותנו לשכונת קינגס רואוד והיינו אמורות לקחת מפתח שהושאר בגסט האוס של מיסטר ד?ר?ק והסתובבנו עם המזוודות ראונד אנד ראונד - עד שפתאם ראינו פנס בודד בפתח בית - ושם במגירה ראינו את המפתח ועלינו במדרגות הצרות לקומה שלישית בקושי נסחבות עם המזוודות והיינו ממש המומות שהמפתח אכן התאים לחור המנעול... פעם כתבתי אפילו בלוג על האפיזודה אולי אשלוף אותו.
מאת: מינה גבע (17/05/14 | 10:52)
למ.ם .5
חשבתי בתחילה שהגעת לעיר הלא נכונה אבל עם הצרפתים הכל יכול לקרות. אז אולי באותה תקופה הם היו יותר מנומסים ומוכנים לענות. שמעתי שצרפתי לא יתיחס אליך אם לא תדבר צרפתית. אם כך מוטב לבקר בפריז כאשר כל הצרפתים יוצאים לחופשה ואז פריז פנויה לתיירים. .
אז על זה שהיה חג סיפרת
וגם על הארוחה על חשבון הבית
אבל איך היו הצרפתיות, אז בתקופה שבריג'יט ברדו הייתה סמל (המיניות) והצרפתיות נחשבו היפות בעולם.(עד שהישראלים גילו את השוודיות המתנדבות לקיבוצים). קצת סיפורי חוויות שיגוונו את הפוסט.
מאת: י גרשון (17/05/14 | 11:18)
למ-ם .6
שמחה שהבהלה הוסברה, מקווה שבלית היטב, נחמד לקרא ולהכיר אותך מעט יותר
מאת: צביה וקסמן (17/05/14 | 11:40)
לבד אבל פחות .7
יש התפתחויות בטרילוגיה שלך , בפרק השני אתה עוזב את החלום מגיח לעולם האמיתי ולמרבה הפלא אתה פוגש אפילו נפש חיה , הלא הוא פקיד בית המלון, נושא מקורי, שא ברכה.
מאת: גבי מנדלסון (17/05/14 | 11:51)
תורמת משלי בענייני הדיבור בצרפתית. .8
כפי שכבר ידוע לחלקכם, הייתה לי תאונת דרכים לפני שנים. זה היטה בטיול בצרפת. חסרת הכרה אושפזתי בבית חולים בטולוז. בעלי שרצה לדעת על מצבי, לא יכול היה לדעת כי לא רצו לדבר אתו אנגלית. יותר מאוחר נודע לו שבאחות הראשית במחלקה ידעה אנגלית.
20 שנה אח"כ עשינו טיול פיצוי לצרפת. בעלי כבר ידע צרפתית, אבל המקומיים שהוא פנה אליהם, העדיפו לדבר אנגלית.
מ-ם האווירה הקפקאית בסיפורך עושה את הסיפור מהדהד.
מאת: שלומית רפפורט מירון (17/05/14 | 13:34)
לניצן, .9
1. כן כמובן, עצם השהיה בפריס כבר עושה את שלה.
2. חוסר האונים משתקף אולי מהסיפור, אבל בפועל הייתי רגוע לגמרי.
מאת: מ-ם . (17/05/14 | 13:46)
לטובה, .10
'כאילו' סרט בלהות. אחר כך היה נפלא, אבל זה כבר לא מעניין...
מאת: מ-ם . (17/05/14 | 13:47)
לניצה, סליחה אבל תגובתך נמחקה על ידי בטעות .11
מאת: מ-ם . (17/05/14 | 13:49)
שרהלה תודה. .12
אכן, מהזיה למציאות הזויה...
מאת: מ-ם . (17/05/14 | 13:51)
למינה, .13
אני בטוח שבכשרונך תהפכי את סיפורך לרשומה רבת עניין.
מאת: מ-ם . (17/05/14 | 13:52)
ליעקב, .14
שמעתי רבות על הצרפתים האנטיפטיים.
ביקרתי מאז הרבה בפריס, לא ידעתי צרפתית ואף פעם לא נתקלתי בחוסר היענות או אנטיפטיות גם כשדיברתי אנגלית.
פעם, בזמנו, בעודי עומד ברחוב ומעיין במפה, ניגש אלי פריזאי מבוגר ושואל: DO YOU NEED HELP
מאת: מ-ם . (17/05/14 | 13:56)
צביה, שמח שנהנית מהקריאה .15
מאת: מ-ם . (17/05/14 | 13:57)
לגבי, .16
אכן פענחת את סוד הטרילוגיה.
מאת: מ-ם . (17/05/14 | 13:58)
שלומית, .17
אני מכיר את הסיפורים על הצרפתים.
וראי תגובתי ליעקב כאן.
זוגתי המנוחה אושפזה לפני שנים רבות בפריס לניתוח ראש מסובך ובני משפחתה זכו למלוא שיתוף הפעולה מצוות בית החולים.
אבקש סליחתך.
אכן כדבריך היה רק שהחיים חזרו למסלולם כבר אחה"צ. (המסחר חייב להמשך)
איך הסתדרנו ללא כל המכשירים הסלולרים
כנראה שכישרונות הכתיבה החבויים הולכים ומתגלים לאט לאט
יופי של בניית הסיפור שלוקח את הקורא בשטף העלילה תוך ציפיה סקרנית ל"פאנץ ליין" של הסיפור יןפי של כתיבה ויופי של בניית העלילה
מאוד נהניתי ממתין בקוצר רוח לשלישי בטרילוגיה
ותודה מיוחדת על כוס הבירה !!
הדהמת אותי,
אתה שווה קריאה חוזרת זה לא כלים חד פעמים כמו משהו חד פעמי.
שמתי אותך במדף ליד הראש.ליד המיטה.
מחכה לאני ואפסי == טרילוגיה 3 ואחר כך 4
ועוד תטען שאתה לא יודע לכתוב....
שבוע טוב שיהיה מנת חלקך
מקוה שלא יאכזב
החמיא לי ששמת את המהדורה ליד ראש מיטתך.
אני, קטונתי לעומת כשרון כתיבתך.
וכל כתביך הריהם נמצאים על מדף מיוחד של כתבי ניסו בספרייתי.
ועוד במקום שאתה מתאר!!
למה נעצרת עם פנטזיה שהזכירה לך?