הבית של ילדותי,

ליבי מתגעגע ודואב לבית של ילדותי לרייח התבשילים,ורעש הילדים, המרפסת הגדולה, ביינות לחדרים, משפחתי לא גרה כאן יותר הציפורים פרסו כנף עפו, היונים היתעופפו ללא שוב, העצים הישילו עלים עצובים ללא מילים, ליבי דואב לבית של ילדותי, הבית שומם ודומם נותרה תחושת ריקנות ועצבות, את שעבר אין להשיב בכל מחיר והיזדמנות, לחשוב להתחיל מחדש לחזור לרחם ממנו יצאת ילדה עם נמשים וצמות, פנים תמימות בסביבת משפחה , גם אחים ואחיות, הורים מגוננים ורוב הזמן עסוקים, עכשיו בגרנו,השנים חלפו מהר, למדנו גם לחיות וגם להיתפשר על ערך ועל דרך, הבית נראה הרבה יותר קטן, אין ריח תבשילים פה ושם עפות ציפורים ואנו נמשיך להיתגעגע לבית ילדותינו להורים שאינם מגוננים , וכבר לא עסוקים. חני מור