כעץ הערבה הבוכייה

שעת בין ערביים שקט ושלווה צמרות העצים מביעים הסכמה, עומדת על עדן החלון ולא מוצאת היגיון כי ישנם דברים שאותם בחיים לא הבין, יושב לו איש על ספסל כי נפגע ונפל,לאיש אין בית גופו שמוט כקונכיה שדומה כי עץ הערבה בוכייה אצבעותיו רועדות מחזיק הבדל ופיו נושף סילסולי עשן דל כמו כל לילה על הספסל ישן עיניו לשמיים ותפילתו לשם אוכל מכל הבא ליד,וליבו בדד, פעם היה עשיר, בית מרווח ילדים משפחה וממון והפנה את גבו להיגיון חווה חומות של כאב ויאוש ולא ביקש לראות דרך וחידוש חברים אותו כבר לא רואים זה קצת כואב ולא נעים, כי כך הם כניראה החיים, כשאדם עשיר ובעל הון חברים יש המון, מוקירים ומחפשים, שונאים ואוהבים, נותנים שבחים ולוקחים המון ומפנים גב להיגיון, ובבוא היום חלקם על ספסל מגיעים לישון. עיניהם לשמים ותפילתם לשם, אוכלים מכל הבא ליד, וליבם בדד.............חני מור