הלפיד נימסר

כאשר הייתי בשנות.....
הלפיד נימסר

האם יש נקודת זמן קסומה בה הילדים הופכים להיות אחראים על המעשים שלהם? נקודת זמן מופלאה כאשר ההורים הופכים רק לצופים בחיים של ילדיהם ורק מושכים בכתפיים ואומרים: "אלה החיים שלהם", בלי להרגיש כלום?

כאשר הייתי בשנות ה-20 שלי, המתנתי בפרוזדור בבית-חולים שהרופאים יתפרו פצע בראשו של בני ושאלתי: "מתי אפסיק לדאוג?" האחות אמרה: "כאשר ייצאו משלב התאונות". אמי שהתלוותה אלי,

 חייכה קלות ולא אמרה דבר

 כאשר הייתי בשנות ה-30 שלי ישבתי על כיסא קטן בכיתה ושמעתי כיצד אחד מילדיי דיבר ללא הפסקה תוך הפרעה לשיעור, בתזוזה מתמדת.

 כמעט כאילו קראה את מחשבותיי, המורה אמרה לי: "אל תדאגי, כולם עוברים את השלב הזה. אחריו תוכלי להירגע וליהנות מהם". 

כשחזרתי הביתה סיפרתי זאת לאמי, אך היא חייכה קלות ולא אמרה כלום.

 כאשר הייתי בשנות ה-40 שלי, העברתי את ימיי בהמתנה שהטלפון יצלצל, שהמכונית תיכנס לחניה, שהדלת תיפתח. 

חברתי אמרה לי: "אל תדאגי, בעוד מספר שנים תוכלי להפסיק לדאוג, הם כבר יהיו מבוגרים"

 אמי ראתה את הדאגה על פני, חייכה קלות ולא אמרה דבר.

 כאשר הייתי בשנות ה-50 שלי, הייתי עייפה והמשכתי להיות פגיעה. עדיין דאגתי לילדים שלי, אבל כבר נראה קמט חדש על מצחי, כמובן שאי-אפשר היה לעשות כלום לגביו..

. חבריי אמרו לי שכאשר ילדיי יתחתנו, אוכל להפסיק לדאוג להם ולחיות את חיי

. אמי צפתה בי מהצד, חייכה קלות ולא אמרה דבר.

 כאשר הייתי בשנות ה-60 שלי, אחרי לכתה של אמי, המשכתי להתעצב בכישלונותיהם של ילדי, להצטער על דברים שהעציבו אותם ולהזדהות איתם באכזבותיהם...

 אבל נזכרתי בחיוך הקל של אמי ושל הנסיבות בהם הוא צץ.

 יום אחד, אחד מילדיי התרגז עלי מאוד ואמר לי: "איפה היית, מאתמול אני מתקשר ואף אחד לא ענה לי! דאגתי מאוד!"

 ואני? רק חייכתי קלות ולא אמרתי דבר. 

הלפיד נמסר...

בא במייל

תגובות  6  אהבו 

760
26/06/14
המשפט האחרון שכתבת : ילד שמתרגז שאמא לא עונה, קורה לי ותמיד צוחקת ועונה, הביצה שומרת על התרנגולת, אולי נחשוב אחרת עכשיו.
תודה
מהרהורי ליבה של אמא ילדים הופכים להיות אחראים למעשיהם ולחייהם בתהליך מתמשך ולא ב"נקודת זמן קסומה" {והכותבת הלא יודעת זאת בסתר ליבה} אבל ההורים אף פעם לא הופכים "רק לצופים" בחיי...
מהרהורי ליבה של אמא
ילדים הופכים להיות אחראים למעשיהם ולחייהם בתהליך מתמשך
ולא ב"נקודת זמן קסומה" {והכותבת הלא יודעת זאת בסתר ליבה} אבל ההורים אף פעם לא הופכים "רק לצופים" בחיי ילדיהם. ואף פעם לא נרגעים.
יתרה מזו, בחלוף השנים, נוספים גם נכדים לרשימת ה"מדאיגים" שלנו. קוראים לזה אהבה וזה בלתי הפיך.
"הלפיד נמסר" אבל היד שאחזה בו אינה משחררת.
בפעם הראשונה שבני אחז בידי ,שומר את צעדי, כשחצינו
את הכביש, נדהמתי על שהיוצרות התהפכו, אבל זה לא מונע בעדי מלהתקשר ולהזכיר לו לשתות הרבה כי החזאי צופה גל חום והוא הלא שוכח לשתות.

,
27/06/14
הדאגה לילדים גם כשהם בוגרים לא נפסקת
גם כשהם כבר בשלב שהם דואגים לנו
רחל.אלישבע.מקסימה.ריגש אותי ששיתפתם אותי בתשובותיכם האישיות.תודה על תגובותיכם
שבת שלום
תאור יפה.אני מסכימה עם מקסימה שהדאגה לילדינו אינה ניפסקת אף פעם.איני יודעת אם זה טוב או רע שילדי עדיין אינם דואגים לי,אף כי כבר עברתי שנים מעבר לסיפור שלך.
יש ולפעמים רצוי שהורים יתנו ויאפשרו לילד את המרחב ולאפשר לו להיתמודד מעט לבד כדי ללמוד להפיק לקחים ולקבל ביטחון.אך אמא לעולם תישאר אמא אוהבת דואגת עצובה ושמחה בכל גיל ותהליך שעוברים ילדיה כמו שכתבה ...
יש ולפעמים רצוי שהורים יתנו ויאפשרו לילד את המרחב ולאפשר לו להיתמודד מעט לבד כדי ללמוד להפיק לקחים ולקבל ביטחון.אך אמא לעולם תישאר אמא אוהבת דואגת עצובה ושמחה בכל גיל ותהליך שעוברים ילדיה כמו שכתבה אלישבע בתגובתה.
תודה טובה על תגובתך.
שבת שלום
כתוב/י תגובה...
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עריכת תגובה
השבה לתגובה
פוסטים אחרונים

רמאויות קטנות
לפני הרבה שנים רכשנו רכב קטן וגילינו בדיעבד שהמוכר רימה אותנו במחיר. בעודי מתרגז ומתכנן נקמה, רעייתי הרגיעה...
לקריאת הפוסט
הרכבת עומדת לצאת
כל שנה ההורים של מרטין לקחו אותו עם סבתו לבלות את חופשת הקיץ, והם חזרו הביתה באותה רכבת למחרת. יום אחד...
לקריאת הפוסט
סיפורו של החמור לנמר
סיפורו של החמור והנמר החמור אמר לנמר: ′′הדשא כחול". הנמר השיב: ′′לא, הדשא ירוק". הדיון התחמם, והשניים...
לקריאת הפוסט

מוטק’ה גם בפייסבוק
למעלה
חזרה