סיפורה של גרושה נואשת

היה היתה גרושה יפהפיה גבוהה שחורת שיער תמירה תאווה לעיניים, בת 30 מטופלת בשני ילדים קטנים. היא פגשה את הרי בשוק הבשר של תל אביב.

הוא היה מאהב מנוסה שעד מהרה שבה את גופה ואחר כך את ליבה של מיכל.

רוב הזמן רטטו רגליה מחולשה. הפעילות האינטנסיבית התישה את גופה. אך ליבה היה בשמיים. לא מוגזם להיות כל הזמן בעננים? כל הזמן להתענג?

הוא היה מאהב מושלם. הוא ידע את מלאכתו ועשה אותה היטב.

הוא הביא לה מתנות קטנות. קנה לה ממתקים. הם נסעו בשבתות לטיולים בחיק הטבע. כן, גם לבקר את אביו בבית אבות בפתח תקווה. בסדר, גם חובות צריך למלא. הם נסעו לצפת לסיבובי גלריות ושם הראה לה איך ניתן לסחוב תמונות קטנות ולגלגלן לכיס. הוא היה אספן אמנות. את רוב הציורים קנה במיטב כספו. הבילוי המועדף על שניהם היה מכירות פומביות. אוי. איזו הנאה. מדי פעם אף קנה לה יצירות שאהבה.

הוא אפילו הציע לה, והיא כמובן הסכימה, לעבור לעבוד במשרדו.

אז מה היה לנו? תשומת לב, תשוקה ממומשת בצורה מוגזמת, מתנות קטנות, טיולים לחיק הטבע.

זה נראה כמו אהבה.

גם היא חשבה כך.

יום אחד הגיע הרי מהעבודה, מיכל כבר היתה בבית. היא פתחה לו את הדלת. היו לו כל מיני גינונים תיאטרלים. נהג לצלצל בדלת כדי שהיא תפתח לו ואז נפלו זו לזרועות זה כמו בסרטים שחור לבן מתחילת המאה שעברה.

שלום גברת זהבי. הוא אמר לה.

והיא, מיד הבינה שהרגע רגע גדול. בתשובה מילמלה מגמגמת, לא. טעית בדלת, אני אינני גברת זהבי. אני גברת גבעולי.

לא! הוא אמר וכופף אותה בזרועותיו לאחור. את גברת זהבי. את לא יודעת את זה עדיין. מחר אנחנו הולכים לרבנות.

לא היה קץ לאושרה. באותו אחר צהרים לא יצאה מזרועותיו אפילו לרגע. ליתר דיוק ממיטתו.

ואז יצא המרצע מהשק. למחרת הוא לקח אותה למחלקת הרווחה של העיריה כדי לעבור ראיון. לוודא שתוכל להתקבל עליהם כאמא חורגת. היו לו 2 ילדים משלו שעברו לרשות הרשויות ושוכנו בבית דודם. היא לא ידעה אז שאביר חלומותיה אינו אלא סכיזופרן ידוע ורב מעללים.

למה רב מעללים.

במשך 5 שנות נישואיהם הלכה מיכל אינספור פעמים לרופא הנשים. כי אותו מאהב חלומי רעה בשדות זרים. הוא שמר את כל מאהבות העבר שלו. ועבר אצל כולן כדבורה עמלנית העוברת בשקדנות.מפרח לפרח. והעביר בסבב את כל תחלואיו לנשים.

וכל אותן בנות כולל מיכל נדבקו חזור והידבק באותן מחלות..

עכשיו ידעה מיכל מדוע התאלמן. אשתו לקתה בסרטן הרחם ומתה ביסורים קשים.

באחד הימים, בעוד האהבה סוערת היא קיבלה החלטה. בתואנה שנמאס לה מבגידותיו, היא נטשה אותו. ברחה כל עוד נפשה בה מפחד פן תחלה בסוף כמו אשתו הראשונה ותמות. מיכל בכתה שנתיים וסרבה להינחם.כל הזמן חשבה, מי יודע איזו אשה נהנית ממנו עכשיו.. הוא אמנם אהב אותה עדיין ולכן טרח לשלוח לה גלויה מרודוס לשם נסע להינחם בזרועות המאהבת לשעבר המיתולוגית..שהיתה אמנם נשואה, אך למי איכפת. אולי לבעלה? לו היה יודע..

כן. וכמה זה יעלה לה בסוף 

איזה מזל היה לך מיכל שנמלטת בעור שינייך..

מוסר השכל

עדיף להיות בודדה ולגדל את ילדייך לבד מאשר לחפש בכל הכוח בעל שיוריד אותך ביגון שאולה