אזעקה בלתי נשכחת ...המשך לסיפור של אסתי טל
זה קרה ביום שני הייתי בגפי בשעת בוקר בבניין השומם ברחוב העבודה במרכז ת"א הנושק לרחוב אלנבי ההומה.
את השקט קרעה אזעקה יצאתי במרוצה לחדר המדרגות בדומה לרובוט המתוכנת לריצת מרתון.
ירדתי קומה והתיישבתי על המדרגה הקבועה,צליליה של האזעקה התגברו עד שהגיע לצליל הגבוה ביותר, ואז כאילו לקחה נשימה והתחילה מחדש, לבי הלם בחוזקה ואז לפתע נפתחה הדלת ממול ובפתח עמד גבר צעיר כבן 35 , תמיר, עיניי תכלת כמו שמים ביום קיץ בהיר וגוף מסוקס, אני גרושה בת 60 "שמורה היטב" כפי שמכנים זאת, מחמת צניעותי אסתפק בזאת שהרי נאמר "אין הנחתום מעיד על עיסתו" .הצעיר התקרב אלי עד כי יכולתי להריח את הבושם הנעים שאחרי גילוח הבוקר.
"האירוע הזה חלף , בינתיים, שמי דורון באתי לבית סבתי מאשדוד מוכת האזעקות והטילים". אמר דורון והוסיף" אני אשאר כאן עד סוף המלחמה " אמר כשהוא מביט לתוך עיניי.
"אני עדיין נפחדת אשמח אם תיכנס אלי, אולי קפה? אמרתי לדורון.
"בשמחה" השיב. משנכנס רצה לראות את דירת שלושת החדרים שלי משהגענו לחדר השינה התיישב דורון על המיטה ומבלי משים נגע בירכי הרגשתי צמרמורת בכל גופי דורון התקרב עוד יותר התחבקנו והתנשקנו בלהט "אני רוצה אותך" אמר דורון.
או אז כמו נחל שעלה על גדותיו נתנו לתשוקתינו להגיע עד תום, אחרי שעה של מעשה אהבה סוער שכבנו ערומים ומחובקים במיטה בחדר השינה האפלולי שרק קרני אור מעטות חדרו מבעד לוילונות הכהים, "יש גם דברים טובים במלחמה הזו" הרהרתי בלבי תוך כדי כך שאני מנשקת את דורון על שפתיו.
"סדין למטה...שמיכה מעל...איש אישה ביניהם"
אוי אוי כמה טוב לקרוא משהוא שפוי בימים אלו .
אהבתי תודה.
שקופצים למיטה ללא הרבה מחשבות