שפת הסימנים

בעיירה קטנה , בקצה הרחוב בית עץ ישן וטרשים לרוב, גרה משפחה , בת אחת מוזרה , חתול וכלב רובצים על ספסל בגזוסטרה , תריסים מוגפים, גג ישן הבית לא ראה אורח מזמן, אפל וטחוב, הקירות מתקלפים הגג מתפרק, אור נורה חיוור דולק, כך חיים להם משפחה מוזרה, מבוקר עד ערב ועד שקיעת החמה, עם רדת הליל יוצאת לה האם לאגור מזון ליום המחר כדי לא לפגוש קרן אור או מכר, שם בקצה הרחוב, הבית ישן וצמחיה עבותה מכסה הכניסה , שקט חרישי לא נשמעת מילה נולדו אילמים מבלי לדבר ,,חיים להם בעולם אחר, עם אוזניים שאינן שומעות, כי בחרו לחיות , לראות ציפורים במעופם מבלי לשמוע ציוצם, ושמש מחייכת מבלי להבין מה היא מברכת, רק להביט בכוכבים המשוטטים, שלמדו לספר אגדות בשפת הסימנים ..............חני מור
הגיל השלישי....
הגענו לגיל השלישי
עמוסי שנים חוויות ומעשים
עם שחר ניפתח החלון
ובחיוך ואהבה נמתין לבוא היום...
השמש תזרח
והירח יאיר.הפרח יפרח
והחיטה תבשיל...
עם חלוף הקיץ
יגיע הסתיו ויפרח החצב
ובבוא...
לקריאת הפוסט
גשם של טילים ..................צוק איתן 8/2014
עברה לה תקופה
ושוב רעמו התותחים
והותיר אחריו הרס וחללים
והארץ לא שקטה,
גשם של טילים נשרו שנים
בחורף במקום גשמי ברכה
ירד עליינומטר פלדה
באביב ובסתיו נישמעו במרחב,
קיץ שמש יוקדת
תרמיל...
לקריאת הפוסט
ילדים של כולם...02/07/2014
בעוד אנחנו מתפללים
אתם בין המתים
בעוד אנחנו מייחלים
דמכם ניגר כנחלים
תום נעורים
ילדים מתבגרים
אהבות ראשונות
חלומות נרקמים
בחטף מתנפצים..
הם שבים שלושת הנערים
בדגל לאום נעטפים
זה בצד...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
שנית, בקוראי את שירייך [חלקם] הם מזכירים לי בלדות.
משהו בהם סיפורי,משהו בהם דראמטי . משהו מסתורי . מערכת יחסים בתוך המשפחה ולעיתים, כמו בשירך זה, רב הנסתר על הגלוי - מי היא אותה משפחה, מי הם בני המשפחה, מדוע חיה את חייה באופן הזה, האם אכן חרשים הם או שמא "בחרשות" אחרת מדובר וכו'...
ולסיום רוצה לאמר שנכנת בכשרון כתיבה .
מדוע שלא תפתחי אותו באופן מקצועי יותר?
גם בשכונה שלנו יש אנשים שלא מסוגלים
לראות את אשר לפניהם או לידם או אפילו את עצמם.
גם בעיר שלנו יש את אותם אנשים שלא יודעים שאפשר לבחור בחיים של טעם ועניין.
גם בארץ שלנו - יש המוני נפשות תועות ומבולבלות שאינן יודעות שאפשר למישהו לפנות.
ולא לדבר על העולם - שעדרי אנשים מהלכים בו בחשיכה מוחלטת אזניהם אטומות והם נולדים והולכים לעולמם ולא ידעו כי לא לחינם הם כאן.
את כותבת והמילים כה חזקות ומביעות את קצב החיים של העולם!
חני הצלחת להעביר את התחושות, את העצבות והחידלון.
אהובה לויתן
אירית