מוות?=ענין של זמן 3

מתעורר בשעת בוקר מוקדמת נו, הרי היום יגזר דיני לשבט או לחסד ואני מסתובב בבית כארי בסוגר (איזה דימוי יפה) האותיות בעיתון הבוקר מרצדות  במחול לפני העניים ולא מנסהעל מה שיבוא בבחינת כל הבא נרוך הנמצא, בקיצור מגיעה השעה 9:00 ובני בכורי בא ללוותני אל הרכופא, גם הוא רוצה לדעת מהי תשובת הגברת ביופסיה לכאבים ובעיקר לאותו גוש של 7 ס"מ לא קרוא ולא רצוי שהחליט לפלוש ולהשתכן בראתי הימנית משל זו הייתה דירה נטושה של עמידר שכל דיכפין יכול להשתכן בה כאילו אין דין ואין דיין, דווקא יש ולכן אנו נוסעים לבית המשפט, סליחה, לבית החולים לשמוע את גזר הדין  מפי רופא חולים ומתיר אסורים כמו שנאמר באיזה שהוא מקום שאני לא יודע.

מגיעים לבית החולים שיבא וראה זה פלא אין בירוקרטיה כלל רק תמתין בתור והרופא יראה אותך תוך מספר דקות (שעה) ואכן זה כך, הרופאא שואל אותי "אפוא כואב ואני אומר והוא מסביר לבני כאילו שאני לא שומע שהגוש לפי קביעת הגברת ביופסיה הוא בעצם גוש סרטני וכי מתחולל בגופי (ללא כל הרשאה ממני) תהליך של גידול מסוג "קרצינומה" ואנחנו מיד נערך להלחם בו ולשמידו מעל פני האדמה, ז.א. הריאה שלי, בדיוק כמו המלחמה בחמאס והוא מקווה שתוך כמה הקרנות הוא יובס, יושמד, יעלם, יתפוגג (מחק את המיותר) ובא לציון גואל ולי הקלה ורווחה.

והוא מוסיף שאינו רוצה לבצע אקט "איזו מילה" פולשני והוא רוצה להלחם דרך המעטפת, ואני חושב בדיוק כמו צה"ל רצה להכנס למעטפת ומצא מנהרות . איזה מנהרות הוא מצפה למצוא כאן? מובילות לאן?

אולי ללב, אבל שם כבר אין נסתמו מזה זמן, הרופא ממשיך, בעוד מספר ימים תקבל קריאה ממחלקת ההקרנות כטן והם יתאמו איתך מועד להקרנה,

אני שואל אם זו תהייה הקרנת בכורה ושל איזה סרט כי עד כמה שידיעתי מגעת הקרנות הן של סרטים והוא בטח רוצה להסיח את דעתי מקרצינומה  ולבדר אותי באיזה סרט איכותי שאני מקווה שיהיה אקשן ולא מזיל דמעות הודי.

וכך אני מוצא את עצמי בבית נתון בסערת נפש ותהייה רבתי, איך זה הגיע אלי ובמחשבתי עוברות מחשבות וארועים מחיי במהירות הקול מבלי שאני מצליח להתמקד בדבר או במחשבה כל שהם וניתקתי את עצמי מכל הסובב אותי אבל כל הסובב אותי לא רצה להתנתק ממני החלו טלפונים, מיילים אפילו במוטקה ידידי מ-ם בקש לדעת מהו גזר הדין וספרתי לו בגילוי לב,

היו כאלה ששמחתי שצלצלו והתענינו וכאלה שלא צלצלו ולא התענינו למרות שפעם אמרו שאני חבר יקר מאוד שלהם אבל כל זה פאסה, לא חשוב, עתה עלי להתרכז במלחמה חדשה לא מוכרת, ללמוד את דרכי האויב, וקרצינומה היא אויב מלא תחבולות ועוד אוכל לו.

לפני שנה בדיוק פרסמתי במוטקה מאקמה הרשו לי להביא מתוכה

משהו מפרי עטי ואני משתדל לשמו על אף הכל ולמרות הכל.

                        כי כאשר המוות מחכה לי מעבר לפינה

                        אני מתבונן סביב ומכין לו הפתעה

                        אם באמת אותי לקחת הוא רוצה

                       שיחזור לאחר מאה ועשרים אז אתפנה

                       לי לא אץ הזמן רוצה ללגום במלואם

                      את החיים אשר יהיו במלוא תפארתם

                      ליהנות מזריחה זוהרת כל הימים

                      לחוות שקיעה בשלל צבעים

                     לצפות חולמני באלפי כוכבים

שיהיו לכולנו רק ימים יפים מלאי אור ושמחה.

תודה לכולם על ההקשבה והתמיככה