הנה הסתיימה לה "קייטנת הסבים" בצל המלחמה

לילה שקט
הס ודממה
נרדמו הקטנים
בלי קולות מלחמה.
בבית אחר,
בסביבה שונה
אך שקט כאן...
בלי קולות מלחמה.
חיילים קטנים
המחזיקים את הקו,
נלחמים בצללים
רדופי חרדות...
סבתא-צבע אדום
בואי נרוץ לממ"ד
לא יקר שלי ,הרדם
זה לא צבע אדום
זה רק צבע שחור...

ילדים קטנים
מציירים ציורים
במיליון גוונים

מיליון גוונים
של כל הצבעים
מהעולם אותו רואים

ילדים קטנים
סופרים צלצולים
אחד לארוחה
אחד לשינה

אחד למקלט
שניים לממ"ד
ילדים קטנים
לא מטיילים בין עצים
לשמוע את ציוץ הציפרים

ילדים קטנים
טרם נערים
מכל הצבעים היום
שומעים רק צבע אדום

ילדים קטנים
בטרם נערים
ציירו ציורים
בשלל גוונים

ילדים אדומים

ציורים בצבעים
בהירים, עליזים,
של כל יום,
נצבעו מחדש,
בצבע אדום.
אדום של סכנה,
אדום של פחד,
אדום של דם,
אדום -אזעקה.

והיא מחרידה,
צובעת הכול
באדום חזק,
זועקת, מרעישה,
לא מרפה.
אבא איננו...,
יש מילחמה!

נזכרתי בסיפור שקראתי. או שזה היה אבי או אולי ואולי גם סבי עליו השלום עשה אתי את המעשייה הזאת. התמונה די דומה בכל דור ודור, בכל עשור ועשור. בכל שנה ושנה.
ללא היסוס חיפשתי דף בעיתון ועליו תמונה גדולה של מפת הגלובוס, של העולם. מצאתי, גזרתי וקרעתי את התמונה לגזרים קטנים ונתתי לנכדים.
"שבו שם בצד" ביקשתי " ותרכיבו את התמונה בחזרה"!
חשבתי שקניתי לי שקט ושלווה של כמה שעות.
לא עברו עשר דקות והנכדים באים אלי עם התמונה שלמה ומדויקת.
"איך הצלחתם להרכיב את התמונה כל כך מהר"?! שאלתי נדהם.
ענה הצעיר שבהם ואמר " תסתכל סבא בצד השני של הנייר, של התמונה"!
בצד השני של הנייר הייתה תמונה של אדם. ועוד לפני שהספקתי להבין, להפנים, אמר:
" כאשר בנינו את האדם מחדש, העולם נבנה מחדש גם".

אני לא יודע אם אנחנו, המבוגרים לא נחשבים ל"מקרה אבוד" לכן אין מנוס מלתת קרדית, או המפתחות אם אתה רוצה לילדים.
הכוונה היא כמובן לתום. זה לא קל כי אנחנו כבר לא מאמינים בתמימות. התמימות היא הקרבן הראשון שוויתרנו עליו והאשמנו אותו כמקור כל רע, שפטנו והוצאנו להורג.
אוי לנו ביום הדין כאשר מי שישאל אונו ישאל למה השחתנו את הילדים, את התמימות והפכנו אותם כתותחים ובשר של תותחים וסחרנו בהם להצדיק את פשעינו אנו.
הפכנו אותם לחיילים מגויסים למלחמותינו וספרנו אותם כשלל בכף מאזניים בין מין ניצח ומי הפסיד.