תרנגולת כפרות

בטח יש כבר מי שקופץ וצועק, "תרנגול, תרנגול" אבל מי שחטאיו כה רבים

הרי שתרנגול לא יגאל אותו מייסוריי  הגיהינום.

פעם כתבתי על היום ההוא שהייתי במוצב על שם ציפור הטרף, אותה השבת בה האש במטבח כבתה, ואני מתוך דאגה שיהיה אוכל (חמין) לחיילים, הדלקתי אותה. אולם לא הודאתי בפני החיילים הדתיים במעשה. אותה שבת הצליף בי אלוהים בזעמו. מאז אין מצפוני שקט מה עוד הוא שאני מצרף את כל חטאי הנעורים שלי ואת כל חטאי ההווה אזי אש הגיהינום מובטחת.

כל זה היה נכון עד שפגשתי את ארנסט, מאז מצפוני היה יותר שקט. זה כמו שאיש שמן פוגש איש שמן ממנו, אז הוא נרגע (אפשר להמשיך לזלול).

ארנסט סב חביב שנכדיו וניניו סביבו, רגוע ולבבי, ירבה בשנים, וירווה נחת.

מספר לי האיש החביב הזה כי ב 1949 השתתף בכיבוש חלסה, לא סתם הוא מספר לי שכן החלפנו חוויות על המקום הנפלא הזה קריית שמונה. מקום שעמדה לי הזכות לדור שם חמש שנות חיים נפלאות.

בעוד אנחנו צוחקים על סיפורי יוסי הערבי ועל יופיו של בית החאן של כאמיל אפנדי, אני מנסה לשאוב ממנו ידע על הבדווים שיישבו את המקום משבטו של פייצל אבו חוסיין, מספר לי האיש על הכיבוש ועל המלחמה שלהם עם רובים מול בדווים עם אבנים. אבל הקטע המעניין הוא על חיי מחנה האוהלים שלהם ועל ההרפתקאות.

מספר לי האיש שיום אחד נוסעים הם לסיור עם הקומנדקר בין חולתה לקריית שמונה היא חלסה, והנה ממולם חזיר בר נקבה וארבעת גוריה המזדנבים אחרי החיה הרעה הזו. למה רעה? כיוון שאיך שהיא זיהתה אותם החלה לרוץ מול הקומנדקר במטרה לסלק את האויב מהשטח שלה. והוא ארנסט יקירנו יחד עם חבריו ללא כל היסוס ירו בחיה, ירו והרגו!

"נו מה עשיתם עם החזיר" אני שואל?

לקחו את החזיר בשק והובילו אותו בכבוד למיישה מהמסעדה בראש פינה עימו. עשו סחר חליפין, הוא נתן להם מיני ממתקים ושאר מצרכים והם נתנו לו את החזיר, אבל התנאי היה שיוציא את הכבד ויתן אותו לידם.

שמחים וצוהלים חוזרים החבריא האלו למאהל ותכף ניגשים להכין לעצמם ארוחה דשנה. יש מחבת, יש שמן, יש בצל אז קדימה למלאכה.

וכאשר ניחוח הצלי הזה ממלא את חללו של אוהל המטבח וכולם כבר מגירים ריר

נכנס לו המשגיח ( אלא מי).

הצחוק התחלף מיד בדממה

 " נו חברס" הוא שואל " מה מבשלים"

ואיצ'ה עונה לו "כבד חזיר"

"אוי גוואלד" צורח המשגיח

"שטויות" אומר לו ארנסט תוך שהוא מכניס קטנה בצד לאיצ'ה.

ועד שהמשגיח רץ להזעיק את מפקד הפלוגה, מחסלים החברס את הכבד ולא מותירים ממנו דבר אחריהם.

מהון להון היה דין ודברים כזה או אחר, ונקבע שלמחרת יוזעק הרב הצבאי האזורי.

וכך היה. הגיע כב' הרב והזמין את ארנסט לשיחה חוקר אותו הכיצד יתכן כי בישל כבד חזיר במטבח, ה' ישמור.

עונה לו ארנסט " רבי אתה אדם חכם ובעל ניסיון, לא סתם מינו אותך לרב שלנו.

הייתכן? ואתה מעלה על דעתך כי חייל יהודי יבשל כבד חזיר? נו באמת, רבי, בסך בכל קנינו חתיכה לייבר כושר (כבד כשר) וכמה חיילים אתה חושב יכולים להתחלק בו?

אז איך להיפטר מהמשגיח שבא לקחת מעיישר, אמרנו לו שזה מחזיר וגיענדיק א מעיישה. ( נגמרה המעשייה)

עכשיו אני שקט מהחטאים שלי.

© כל הזכויות שמורות - ששת שצ