"הכי בסער השלווה"- מפרש בודד מלבין באופק

<p>שירק יפה ואלי הוא מדבר . כיוצא ים שעבר גם אוקינוסים ,ראיתי סערות&nbsp; ולכן לא הבנתי את הספא שבשיר. "הכי בסער&nbsp; השלווה" נכון שאין ניקוד וקשה להבין מדובר בסער השלו או בשלווה. אז אין סער שלו ואין שלווה בסער. כשהים סוער פוסידון מפר את השלווה וגם את הביטחון.</p>

<p>הספר "מפרש לבן מלבין באופק"&nbsp; שבו מופיע השיר,</p>
<p>&nbsp;ניתן לי במתנה מדודי לפני שנים רבות, עכשיו אחפש אותו</p>
<p>בארון הספרים שלי כדי לחזור קצת אל ילדותו של הילד הוא ברוסיה שלפני המהפכה {כמדומה לי].</p>
<p>וואו, איזו נוסטלגיה עוררת בי.</p>

<p>שיר ברוסית נקרא מפרש.אולי ככה יותר קל להבין למה הוא מחפש סערה. כי הוא לא יכול לשוט בלי רוח חזקה. אז חיים שלו זה סערה. היא נותנת לו כוח להמשיך.&nbsp;</p>
<p>אני&nbsp; לא כל כך זוכרת האם היה בזה משמעות&nbsp;&nbsp; מהפכנית?</p>
<p></p>

<p>אכן &nbsp;כשפוסידון מתלהם ויוצאת לו רוח סערה מאפו ,זה פחד מוות ואין היכן להסתתר. הספינה כקליפת אגוז מיטלטלת ונתונה לחסדי הגורל-עד לשוך הסערה הזאת.</p>
<p>&nbsp;מאידך,</p>
<p>לעתים הסערה שבפנים מוצאת מענה בסערה שמתחוללת&nbsp;</p>
<p>בחוץ . ואז באופן מפתיע שלווה.</p>
<p>או המתח אשר בשקט אשר לפני הסערה.מרגש.</p>
<p>לפעמים השקט מעיק.מקווה שלא הסתבכתי בהסבר. שאלה של תחושה.</p>
<p>בילדותי הפלגתי בספינה קטנה באגם בשם מוסקוקו בקנדה. ונשפכתי . נלחמתי עם &nbsp;הרצון להקיא</p>
<p>אמי הייתה זרוקה על המיטה במעין עילפון, והחוויה הייתה מפוקפקת. היו באגם הזה שלושים אלף איים בגדלים שונים, ואני זוכרת שהתהלכתי כמו שיכורה.</p>
<p>זה אחרת לראות את המפרש הלבן באופק. או לצפות בסערת טורנדו על המרקע כשניתן להתחבא מתחת לשמיכה.</p>
<p>הפלגתי במשחתת ( אבי ילדי היה כל חייו בחיל הים) וגם זו הייתה חוויה די מפוקפקת כמהתי לדרוך על קרקע היבשה.</p>

<p>אני זוכרת שאמי הזכירה את השיר בילדותי.גם הקריאה לי את משלי קרילוב בתרגום עברי.וגם קנתה לי סיפורים ומחזות של צ'כוב( באנגלית)הסופר והמחזאי האהוב עלי ביותר (אני רואה עצמי כטיפוס צ'כובי)</p>
<p>אך את השיר של רמונטוב <strong><span style="text-decoration: underline;">הזכיר לי טי היקר</span></strong> שהגיב לפוסט שלי על ריגושים ברעמים ברקים וטורנדויים.הוא הביא את הבית האחרון בשיר המפרש בתרגום לאה גולדברג.וחשתיצורך להביא את השיר המדבר אל לבי-בשלמותו</p>

אם אינני טועה לשיר הזה יש בתים נוספים. בכל אופן השיר הזה שימש כמוטו לספר "מפרש בודד מלבין באופק" של הסופר קטייב (אינני יודע את שמו הפרטי) בתרגומה הנפלא של לאה גולדברג. הספר המקסים הזה הגיע לידי כשהייתי בגיל 11-12. קראתי אותו מספר פעמים ובכל פעם הוקסמתי מחדש. הספר "מטפל" בשני מישורים שלמעשה הם שלובים זה בזה: במישור האחד הוא מתאר את חייה של משפחה בורגנית ברוסיה הצארית בשנת 1905 ואילו המישור השני מתאר את ההתקוממות נגד הצאר באותה שנה ונכשלה. וכל זה דרך עיניו של ילד בגיל עשר בערך. ...טוב, כבר דיברתי יותר מדי....