רוקדת את עצמי

מזיזה כורסא כבדת משקל
מסיטה כסאות פנימה,
מתחת לשלחן.
החלל נפרש,רחבת רקודים בזעיר אנפין,
אך האבן לא נגולה
והגוף לא נענה
התנועה לא פורצת את גבולות התודעה,
נבלמת בעודה באיבה.
אני לא מוותרת,חומדת לה לצון
אוגפת מימין
מפזזת משמאל.
אך היא בשלה
לא נענית,שמורה,מחושבת
מקשה עורף ואגן.
הידיים מונפות לאי שם
באוזלת ידן,
הרגליים גומעות צעד לכאן,
צעד לשם,
סיבוב על ציר,ועוד אחד
סחרחורת.
משאלה מיותמת..
אתמול הייתה לי יום הולדת
ליתר דיוק, שלשום...
זה קצת מביך אותי לספר על כך,,
אבל החלטתי להלשין על עצמי...וקיי סרה, סרה...
אז אתחיל בכך שכבר בבוקרו של יום שישי, זרמו
הברכות והאיחולים,
הקדים את כולם, בעלי לשעבר, שברך...
לקריאת הפוסט
הטקס ביד ושם לכבוד הנשיא טראמפ
קשה לי מאוד עם הממלכתיות הזאת, לנוכח הזנחתם הפושעת של ניצולי השואה שעדיין חיים בקרבנו בחרפה!
שמישהו ייקח אותו ל"שורד שואה" כזה שחי בחסר משפיל את מעט הזמן שעוד נותר...
לקריאת הפוסט
אתמול הבן שלי התחתן
חתנתי בן, לראשונה בחיי, את בני הקטן, מתוך שני בני היקרים, וזה לגמרי
לא פשוט..
זה מציף בי רגשות, וקשה לי לשים את האצבע על מה בדיוק אני מרגישה...
הוא התחתן עם בחורה מתוקה, שהיה לי חיבור אתה...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
<p>מאחלת לך במהרה בן זוג.....גם לריקודים, וכשזה יקרה !!! רוצה פוסט "רוקדת איתו"!!!!<img alt="smile" src="http://www.motke.co.il/tinymce/plugins/emoticons/img/smiley-smile.gif" /></p>
<p>והיות ודי ברור שאת לא מתכוונת עת=זמן,</p>
<p>אפשר לקחת את כונתך לשני כוונים, שכל אחד מהם</p>
<p>מעניין:</p>
<p>רוקדת עם עצמי, כלומר: בדידות {"משאלה מיותמת"}</p>
<p> </p>
<p>או רוקדת את עצמי -את הידיים המונפות באזלת יד,</p>
<p> את קשיות העורף והאגן...</p>
<p> כלומר: הריקוד מסמל את כולך.</p>
<p>יופי של שיר.</p>
<p>זה הגיל והתרגיל שההפסיקו להיות חברים.</p>
<p>הכל כמו שכתוב בטקסט. רגע של חוסר אונים מול היצירתיות שלא מגיעה,וחוסר ההשראה לבנות רקוד סולו.</p>
<p></p>
<p>דווקא לא בדידות היא האישיו כאן,אלא התקיעות של הדמיון,שלא מצליח לייצר תנועות מתאימות.</p>
<p>ניסיתי לתאר רגע של תסכול,שבו ניסיתי לבנות רקוד,ונתקעתי.</p>
<p>תודה על הפרשנות שלך, זה תמיד מענין לראות מה עובר לקורא.</p>
<p>סתם רגע של חוסר השראה,שעכב בעדי לבנות רקוד שעלי לרקוד למופע מסויים.</p>
<p>לא מתייאשת, ממשיכה לחפש. ככה זה ביצירה, פתאום זה קורה.</p>
<p>אך כפי שהסברתי לחברים הקודמים שהגיבו, מדובר כאן ברגע אמיתי,שבו יגעתי לחבר רקוד ולא עלה בידי, בגלל תקיעות של הדמיון,שלא לקחה את הגוף לשום כיוון...וזה מתסכל לאללה...</p>
<p>צודקת,מוסיקה היא תמיד גורם מסייע.</p>
<p style="margin: 0cm 0cm 10pt;" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi;"><font size="3">תקיעות... מילה מוכרת לי... בהרבה תחומים... זה כמו מילה שנעלמת... ומנסיון צריך להניח לה לתקיעות והיא תחזור מעצמה.... יפה התיאור שלך....</font></span></p>
<p><font face="Times New Roman" size="3"> </font></p>
<p>תודה על התזכורת החשובה הזאת.</p>
<p> אין ספק שהרוח ממרומיה היא זאת שתזין את הנפש</p>
<p>בוקר אור.</p>
<p>הנה אני בדרכי לשיעור מחול,נראה מה תלד חזרה...</p>
<p>מאוד אוהבת מחול מודרני,עכשווי.כר נרחב</p>
<p>לביטוי אישי. שוב בטלת את הפרופיל שלך???</p>
<p>אשמח להמשיך את השיח,אבל לא כאן...</p>
<p>הרצון ישנו</p>
<p>אך לעתים המוזה נעלמת</p>
<p>והגוף נאלם דום ואינו</p>
<p>משתף פעולה.</p>
<p>המזל הוא שזה בר חלוף.</p>
<p>היא שם המשחק,משהו שקורה לפתע...</p>
<p>אני מחכה לה בסבלנות.</p>
<p>אביבה ממן יוספזון</p>
<p>כנראה שדבר לא מקרי,כי שלשום היתה הופעת הבכורה שלנו,קבוצה של חמש נשים,כולנו בנות 60+,שרוקדות מחול מודרני,עכשווי. והיה מרומם נפש...</p>
<p>תודה ושבת שלום...</p>