נס ודגל
שלום
כאשר אומרים מדינה בעצם כוללים בזה הרבה דברים ואחד הדברים אשר מסמלים מדינה [או רעיון] הוא הדגל. למרות האימרות החדשות על הכפר הגלובלי [אשר שיכות לשיטה כלכלית מסוימת] העולמי , דבר אשר היה מביא להקטנת מספר המדינות ובהתאם את מספר הדגלים המתנפנפים ברוח, מסתבר שמספר הדגלים רק גדל ומתפשט החל מדגל סקוטלנד וכלה בדגל דאע"ש. בישראל קיימת ועדה בשם "ועדת השרים לעיניני סמלים וטקסים" אשר תפקידה להחליט ולנהל את הנושא כאשר הממשלה היא המאשרת וכמובן גם המממנת.בדקתי באינטרנט [מרשתת ?] באתר של הועדה מסתבר כי העידכון האחרון מהימים בהם היה מר סטאס מיז'ניקוב שר התירות [אולי לא חיפשתי מספיק טוב] היה יו"ר הועדה כלומר 2012 כלומר לא מעודכן בהחלט.
מה בעצם עינין אותי דבר פשוט ויום יומי מה גורלו של דגל קרוע. בכתבי קודש אנחנו יודעים , בבא זמנם הם עוברים לגניזה, בהחלט מהלך נבון אשר מכבד ויכול גם לעזור לחקר תולדות....[ראה גניזת קהיר] אבל מה דינו של דגל קרוע ? אפשר כמובן לזרוק לאשפה למרות שיש פה ניגוד אשר לי באופן אישי מקומם. לקחת סמל לאומי ולהשליך לאשפה ? אפשר לשרוף אבל זה בדיוק מה שעושים גדולי שונאינו, ממש דוחה. לגניזה? נשמע מוגזם ואולי גם לא ממש אפשרי, מה כן, לכבס לקפל ולאפסן בארון יחד עם אותם דברים שאנחנו יודעים שלו נשתמש לעולם אי שם מאחור. האמת אין לי רעיון טוב שגם מתאים לכולנו. אבל אני מרגיש כי דגל איננו זוג תחתונים או חולצת מעצב.
שלום על ישראל שי
<p>אנשים משאירים דגלים ודגלונים שתלו ביום העצמאות במרפסותיהם, שוכחים להורידם והם נראים נורא, ממש עלוב ומעליב... והנה עוד מטרה בחינוך ילדינו ואנשינו!</p>
<p>סיפור נוגע ריגשית הוא הסיפור "המתופף הקטן"בספר "הלב"של אדמונדו דאמיצ'יס,בסיפור זה,אולי אתה זוכר,הילד עולה על העץ בעת מלחמה ותולה במרום את דגל איטליה והורגים אותו.אני עדיין חושבת שאנשים חשובים יותר מסמלים.</p>