סיפורים מקובץ חיפה העיר ומשפחתי" הנעלים הגבוהות שלי!

הנעלים הגבוהות שלי אני אביבה נולדתי עם נעליים גבוהות, מיום שאני זוכרת את עצמי אני ואחותי דליה נעלנו נעליים גבוהות וכל זאת משום שאבא החליט נעליים גבוהות מחזיקות את הרגליים בגיל צעיר ולעולם לא יתן שלבנותיו תהיינה רגליים עקומות. אחרי שטיפת מוח שעשה לאימא, הסכימה גם היא שמוטב לנו רגליים ישרות מאשר ניראה יפות ותדאג ליופינו בצורה אחרת, אימא ראתה בנו שתי בובות קטנות תפרה לנו שמלות ורודות ותכולות וקישתה את שערינו בסרטי משי בכל הצבעים , בימים של עוני וצנע נראינו כשתי בובות קטנות שיצאו מספרי ילדיםו עם כל תפאורה זו, הנעלים היו גבוהות חומות, עם שרוכים כמו בפלמח לשבת לרכוס אותם כל בוקר היה סיוט וגם אימא הבינה זאת לאחר זמן וניסתה לשחרר אותנו מזה,, אך אבא התעקש! לא הועילו הבכיות והתחינות שלי. כל הילדים בבית הספר שאלו נדהמים ואפילו צחקו עליו מישהוא מההורים העלה השערה, אולי הבנות האלו של ממן קיבלו שיתוק ילדיםקל? (אלו היו שנות החמישים), אחות בית הספר קראה להורי בכדי לברר העינין והבהירה שנעליים כל כך סגורות עלולות להביא אגזמות ומחלות עור בקיץ. אבא נעלב וכעס ובתגובה השיב לאחות בית הספר "אים היו מטפלים בך יותר טוב שהיית קטנה לא היית ניראת כך(אחות בית הספר הלכה תמיד עם נעלי גולדה) והודיע לה שלא תתקרב לבנותיו לא לביתינו ואוי לה אים יראה אותה בסביבה, בהיותינו ילידי הארץ מדורי דורות מצבנו הכלכלי היה טוב מאוד לנו הי עסק לעומת יתר התלמידים והמורים שהיו עולים חדשים כמעט חסרי כול, אי אפשר היה לטעון להזנחה אפילו המורים ומנהלי בית הספר נעזרו באימא ואבא הן עזרה כלכלית, כספית והן בבירוקרטיה שחגגה אז בארץ. בגיל 11 בערך הבנתי שאף אחד לא יעזור לי להחלץ מהענין -ילדה טובה הייתי אך עקשנית מאד שקטה ,אך רואה ומבינה הכול יום אחד החלטי לעשות מעשה ולהיפטר מהנעלים הגבוהות בכול מחיר. כל יום בדרכי לבית הספר התישבתי על אחת המדרכות חלצתי הנעלים והלכתי יחפה עם הנעלים בתיק שלא אאבד אותם חס וחלילה אנשים בסביבה שלא הבינו התחילו להביא לי נעלים ישנות כאב להם שאין לי נעלים, מורה זאב שלא הכיר את הסיפור כי בא חדש ועולה חדש ניסה לדבר עם אבא אך כל הצוות כולל האחות הזהירו אותו שלא יעז וכמובו והסבירו לו הסיפור, יותר מכל פחדו מאבא! אימא שכל העניו עלה לה על העצבים התחילה לריב ברצינות עם אבא, שום דבר לא עזר הוא בשלו. הגיע חורףו:אני החלטי לפתור סוף סוף, הבעיה-אימא הבינה והשביעה אותי שלא אלך בחורף יחפה אמרתי טוב והמשכתי ללכת בגשם יחפה שעלי מעיל דובון מרופד סוודרים אחד על השני ויחפה זה לא לקח הרבה ימים- יום אחד ניכנסתי הביתה עם הנעלים ביד כולם הזדעזעו- בקור הזה השתגעת צרח אבי! ואימא הזהרתי אותך! בינתיים קיבלתי דלקת ריאות עם חום גבוה עשרה ימים שכבתי וכולם מבוהלים סביבי . שהחלמתי נעלמו הנעלים הגבוהות- במקומם ראיתי ליד מיטתי שלוש זוגות נעלים אחרות מגפי גומי שחורות - לימים הגשומים שכל כך השתוקקתי שיהיה לי, נעלי ספורט- שנקראו אז נעלי התעמלות ואסור היה לנעול אותם מחוץ לשיעורי התעמלות ונעלי סירה נעלי בובה -שעליהם חלמתי שנים מרגע זה הלכתי רק עם מה שרציתי הלכתי עם נעלי ספורט בגשם או לאחר שיעור העמלות בחורף בגשם הלכתי עם נעלי סירה לק ואפילו מגפיים בקיץ, איש לא העיר לי לא המורים ולא ההורים ,כולם התעלמו ,כאילו הסיםור היה כלא היה", רק אני עד היום אחרי גיל שישיםל א הולכת עם נעליים סגורות. רק נעלי עקב וכל סוגי נעליים הכי לא בריאות שיש וראו זה פלא הרגליים לא באמת עקומות.