שואה

העצב נישא על כנפי הרוח האוויר היה חם מחניק ומתוח למרות השנים שחלפו הכאב ניחרט על מראה ככל שהזמן חולף והגיל רודף, הגעגוע נוקב,כל שנה ליד האנדרטה פוחת מספר הניצולים , יותר זקנים  יותר חולים  ניתמכים על ידי ילדים ונכדים.. יום קשה לזכור ולהזדהות אלה ששרדו תופת לא התאוששו הקימו משפחות עבדו למחייתם אך החיים היו רחוקים מאיתם, בעצב יום יום חיו,חלומות וחרדות גברו , התנהלו מתים בין חיים עם געגועים לניספים,  מידי שנה האנדרטה כמעט שוממה  בודדים מזילים שם דמעות במותם  הותירו אחריהם זיכרונות לדורי דורות ,,,,, לזכר הורי,,, ז"ל ומשפחתיהם שניספו בשואה ,,,,,,,,,,,,חני מור