ערב על המרפסת

עם רדת הערב את קיצו של יום מבשרת שעת בין ערביים אולי שעה שריקנות עוטפת , היום כולו שוקע וממתין למחר הערב מציף לו ומאיים בעיקר , אומרים הזמן מרפא קלישאה שנשמעת בכל פה, הנפש ממאנת לקבל כי לבדידות אי אפשר להיתרגל ערב שקט, באויר רחש מלאכים ומהרדיו צלילים בלחש מתנגנים , עם רדת הערב, על המרפסת יושבת בוהה וגעגועים מציפים הנשמה מנסה לחשוב על  מיקרה  מצחיק כדי שיקל וידחיק כל רגע מציק, זמן ללכת לישון, לעצום עיניים ולחלום, לדמיין את החיים נצבעים בוורוד את התקווה והאושר,, נמצאים קרוב לפקוח עיניים עם אור של יום חדש לאחוז בו חזק,לחייך על סיפור מצחיק כדי להדחיק כל רגע מציק,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,חני מור