מתמקדת בהווה

משתדלת לא לפספס את רגעי ההווה, רגעים של אושר קטן,שמחה קטנה, קרן שמש מחממת, אני מתרשמת שמעט אנשים נשאבים אל תוך הרגע, ונהנים ממנו. ישנה גישה ולא רק כאן של התנזרות מהנאות ההווה. אנו תמיד שבויים בזכרונות העבר, ובמחשבות על העתיד, כמו "חשוב על המחר" "חסוך למחר", האושר הוא דבר מה השייך ליום המחרת. לכן בין העבר לעתיד האושר נ ופל בין הכיסאות וההווה חומק למען העתיד. כאשר העתיד מגיע הוא הופך להווה, כך שהעתיד אינו אלא רגע נוסף בהווה שיש לחיותו כאשר יגיע. "אל תהיה רודף תענוגות" חסוך ליום פרישתך" ועוד כהנה וכהנה סיסמאות, זו תרבות של הימנעות מרגעי ההווה, והיא תרבות גלובאלית. רגעי ההווה נמצאים עמנו תמיד רגעים יפהפיים שיש ללגום ולנגוס במלוא הפה. כמה פעמים אנו חווים חוויות נפלאות, ןמחשבותינו משוטטות במקומות אחרים ? הרבה.
ברם.. זה לא המצב המצוי. במדינה שבה המלחמות לא פוסקות לרגע קשה לשים נקודה ולומר שהעתיד אינו קיים..
כולנו עסוקים בעתיד עם השאלות הקיומיות של המדינה ושלנו כפרטים.. נשים רבות רואות את בעליהן "מבלים" במילואים מעל 90 יום. המשכנתאות לוחצות על רוב המשפחות שרכשו דיור ורבים חושבים כיצד יצליחו לגמור את החודש..לרבים האלה אין זמן לחיות את ההוה. העתיד מאיים עליהם