דון לורנצו גיץ'ילמו דה אספינושה חלק 1

זהו שם מעביד בבנידורם דרם ספרד. משרדו היה מהודר, שטיחים מקיר אל קיר, ריהוט קסטליאני עתיק יומין,פסלים פריקניים סיניים, נורות יקרות ערך, תמונות של סוסים הרועים באחו, סוסי מרוץ,סוס שחור גזעי בעל רעמה מבריקה ולידוסייח חמוד ולבן, ומאפרות מפורצלן. אה כמעט שכחתי את העיקר, תמונה גדולה ממוסגרת ובה תואר עורך הדין דון לורנצו גיץ' למד בשנה זו וסיים את לימודיו בשנת.... מצידו השמאלי של המשרד עמדה ספה גדולה ונוה לנוחיותיו הפרטיות של דון, ומעליה היה בר למשקאות, שולחן עם הרבה עיטורים, וילונות לאורך כל הקירות, כן פאר של משרד זה היה. מעבידי היקר היה מופיע לעבודה בשעות הבוקר המאוחרות, כשעיניו עדיין אדומות מהילולת הלילה.,מצב רוחו היה מזופת ,וידעתי שאין להטרידו. ויסנטה הפנסיונר אשר עבד גם הוא במשרדו, רתח כולו עד איזה שעה יישן האדון הזה, חוצפה, כמה אפשר להתהולל. ואמו שישמור אותנו האל,היתה קולונלית, חילקה לנו פקודות על ימין ועל שמאל, העבירה את אצבעה על הרהיטים וקבעה כמה מוזנח. את ויסנטה הי שלחה לקנות חומרי ניקוי, הוא סינן איזו קללה מתחת לשפמו...ושאל סנירה האם שמעתי טוב? כן ויסיטה, אני אינני עושה שליחויות כאלה, כבודו של הגבר הספרדי במקומו מונח...כל כך התאפקתי לא לצחוק...לקחתי ממחטה וקינחתי את מה שלא היה לי לקנח... לורנצו היה קשור קשר רגשי עמוק לאמו ולסבתו...הוא לא עשה שום עיסקה מבלי להתייעץ תחילה עם אמו, נולד בולנציה למשפחה עתירת יוחסין ומאד עשירה. אמו כמובן רצתה שהוא ינשא לאשה ספרדיה קתולית ממשפחה מיוחסת, ויחדל להתהולל בלילות עם כל התיירות הללו...בתדמית פליי בוי המחליפן אחת ליומיים.אך רעיון הנישואים היה ממנו והלאה. הוא פשוט אהב נשים ועוד איך, למשרד באו ושאלו אודוליו גם צלצולי טלפון לא חסרו, פעם הוא קיבל טלפון כאשר היינו באמצע ההכתבה, הוא כל כך נרגש, שהייתי צריכה להזכיר לו במה סיימנו...אך הוא כסס את ציפורניו ובהה בתיקרה.... אחרי כן הבנתי פישרה של ההתרגשות, בשעות אחה"צ הופיעה למשרד אווה בחורה הונגריה, פצצת מין לא רגילה נישאה והתגרשה ארבע פעמים. היא הציתה גברים כמו גפרורים, חזה שופע, מותניים צרות, עכוז מתנועע, רגליים ארוכות שפתיים חושניות, עינים ירוקות ושיער שחור כעורב.... היא באה עם ביקיני מצומצם מאד, וקראה לו הלו דרלינג... אותי היא מדדה ככה כמו שרק אשה יכולה למדוד אשה, האם אני בת תחרות רצינית? אל תדאגי ידידתי ךורנצו הוא פרפר, אך העבודה הוא רציני ומעולם לא ניסה אתי שום דבר, הייתי מזכירה רצינית ליעילה. אחה"צ בין הערביים דהרה עם מכוניתה האדומה במהירות מסחררת, וכמעט עלתה על עץ אקליפטוס, שוטר מיהר לעוצרה, ובעוד הוא כותב לה דו"ח , רץ לורנצו להושיעה, אווה מה איתך פור דיוס, דרלינג רציתי קצת להתפרק, אל תכעס האני. ביום בהיר קר נסע דון לסקנדינביה לרגל עסקיו, אשר אותם כרגיל שילב בתענוגות ובילויים, ממני הוא קיבל מדי יום ביומו דו"ח שוטף,מה הולך במשרד? כמה שטרות וצ'קים הוכנסו לבנק, מי עדיין חייב, ואיזה אנשים רצו לראותו בגךלל בעיות אישיות, בל נשכח הוא היה גם עורך דין. בכל אופן הוא ידע שהכל במשרד הולך בסדר. למרות זאת כל יום חמש דקות לפני השעה אחת ובחמש דקות לפני השעה שבע, צלצל תמיד איזה סניור גומז או פרננדז,ושאלו אודותיו, הם מאד הופתעו שהוא איננו במשרד... אני ידעתי שאלו צלצולי גישוש ולא התיחסתי. דון חזר במב רוח מזופת, בדנמרק פרצו את מכוניתו, גנבו לו מעיל עור כסף, מצלמה ורדיו. דבר ראשון צלצל לאמו ממי גנבו אותי {תרגום מספרדית). סנטה מריה הגיבה ממתו, לורנצו פור דיוס, שמעתיו מתנצל שהוא איננו אשם, הוי איזה ילד מגודל.... כאשר הוא דיבר עם אמו תמיד גיחכתי כי זה מאד משעשע לראות איש מגודל עם הרבה סמכות, נהפך לילד קטן התלוי באימו.... כעבור יום או יומיים הוא קרא לי לחדרו, סבר פניו היה חמור ואמר לי, ואם אווה תתקשר טלפונית או תבוא, אמרי לה שאינני. הבנתי מיד, לורנסו נעדר ואווה בגדה, גבר ספרדי לעולם אינו סולח. אווה התקשרה מספר מפעמים וכל פעם אמרתי לה שלורנסו איננו. הוא הקשיב בשלוחה ועל פניו היה מן חיוך של סיפוק מעורב בנקמה. יום אחד צלצל הפעמון בדלת העירני מהרהורי, פתחתי את הדלת, ואווה ניצבה מולי, עינייה אדומות מבכי, פנייה חיוורות, ולא כה זוהרות כבתחילה. איפה לורנסו? היא שאלה, הוא איננו עניתי לה, אך היא לא הניחה. אמרי לי את האמת אמרה בכל תחנונים. הוא איננו. סבה על עקביה והלכה לה משהו שכוחה. הו אלי, חשבתי, כמה טוב שהוא באמת לא היה. אחרת לא הייתי במבטה המתחנן ואומרת לה שהוא נמצא. למרות שידעתי מה תהייה תגובתו. לא פעם חשבתי, מה מצאו בו כל היפיפיות האלו, חזותו לא היתה במיוחד מושכת, היו בו שומנים לא מביכים אך ב