מכתב לידידה המשקף אותי מאד

כאשר קראתי את מכתבך ילדה יקרה, כך חשבתי, כאשר ראיתי את הנייר הדק משהו קמטוטי ידעתי ששם אמצא פנינים בשרשרת של מלים. ואכן כך היה. כוכי יקרה הרבה זמן עבר מאז נפגשנו, האדם היחיד אתו היה לי חשק לשוחח גם לשתוק זו היית את, ועכשיו מתחילה אני להאמין, כאשר ישנה קירבה אמיתית שמבוססת על הרבה משותף. שמחה אחת קטנה, ועצבות קצת יותר ארוכה, מבט אחד חיוך אחד, ולהיות על אותם גלים אותן תחושות, גם כשמתראים לעיתים רחוקות הקשר הוא איתן ולא נ שחק אותם אנשים שאיתם אני נמצאת בתקשורת יומיומית, או אחת לשבוע, אותן מילים משעממות חסרות צבע וברק, חוזרות על עצמן. יש ולפעמים מהרהרת אני מדוע לא נולדתי במאה התשע עשרה, להיות שייכת לכרכרות שחורות רתומות לסוסים חומים, שמלות של משי ומלמלה וכובעים רחבי שוליים, ואלסיםם נהדרים על בהונות מרחפים הרבה שחוק ומאור פנים חן ורומנטיקה... אך מעל הכל חוסר הכדאיזם, התכליתיות, הרשעות, וצבירת הממון מבוקר עד בוקר. ואני פשוט לנוס על נפשי רוצה,מכל המועקות הללו, לתוך עולם שקט ומרחף כמו העננים המשייטים כוכי מכיוון ששתינו לביאות,ואת רכה בנשמתך ורגישה באופייך, חושבת אני שהיית מצפצפת על החיים במאה הנוכחית, אם מאחורי סימטת הרחוב היה ממתין לנו אביר עם כרכרה, רתומה לסוסים כעלי רעמה שחורה ומבריקה, ומציע לנו טרמפ לכוכב לכת אחר שבו חיים בין ריחוף לריחוף, עם שקט אלוהי בכמות מרוכזת, ציוץ ציפורים ורישרוש עלים,הרבה כחול של שמים, והרבה ירוק ששוטף את העין והלב. לחיי הרוח שואלת את מה יהיה עליהם? יהיו גם יהיו גם צוותא גם סינמטק אילם, זכרי קטנה אנו נמאות מאה שנים אחורה, יהיה גם ערב של סופרים כמו בלזק זולא, מולייר וולטר, דפנה דה מוריה,ואנו נשב מהופנטות לרב שיח מגוון מכיחוון שאת הרפתקנית כמונ י, וודאי לא תסרבי , האין זה כך...?. הרבה זמן של יובש בכתיבה בהשראתך ריחפתי בעולמות קסומים של ימים עברו, וזה היה נהדר.,