דף 2 וון גוך

הבט בקווים שלך, אין שון קו מדוייק, מעביר אתה את הכל דרך המסננת האישית שלך וזה נקרא להיות אימפרסיוניסט. וון גוך היה אדם ישר, כאשר שאלו אותו קולגות חוות דעת לגבי ציוריהם, אמר את האמת בלי לייפות אותה. כאשר שבע את פריז וצייריה, אמר לתיאו, אני לא צייר עירוני,אינני שייך לכאן, אני צייר איכר. רוצה אני לחזור לשדותי לטבע, להרגיש את השמש החמה, שורפת בתוכי הכל, מלבד את תאוות הציור. אהיה מאד בודד בלעדיך אמר תיאו, אך יודע אני שחייב אתה ללכת. הוא הגיע לארל, תוך שבעה ימים, השלים שבעה ציורים גדולים. הזדרז כאילו אצה לו הדרך,. הכסף שתיאו שלח אזל במהירות,בבדי הציור ובצבעי השמן. במשך ארבעה ימים בהם חיכה לכסף, לגם עשרים ושלושה ספלי קפה,וככר לחם שניתנה לו בהקפה, רץ ברכו כמנוע קיטור כדי להספיק כמה שיותר. הוא הרהר בכל אותם ציירים, עניים וחולים, בזויים ודחויים, אכולי רעב וייסורים, עד יומם האחרון. מה פשעם מדוע הם בשולי החברה? כאשר קיבל מכתב מגוגן, שהוא חולה וחסר פרוטה,כרגיל נרתם לעזור והזמינו אליו. הוא כתב לו מכתב אופטימי וסיים נצייר, נטבול את צירינו בשמש, ובצבעם נעיר את העולךם, ליופיו המסחרר של הטבע. וינסנט לקח את גוגן לסיור בעיר, דרך כיכר העיריה, במורדות השוק שבשולי בעיר. האידיליה נגמרה מהר מאד,, הם רבו על דברים חשובים גם קטנים,ציורים שוון גוך אהב, גוגן בז להם, הם היו חלוקים על כל בשאלת הציור, כל אחד מהם נלחם עד כלות. גם כאשר היו דנים בענינים שהסכימו ביניהם,היו חילופי הדברים טעונים במתח רב. אתה מעתיק את הטבע אמר גוגן תעבוד מהראש,ספונטני ציור זה דבר מופשט, אין בו מקום לספר סיפורים, אם רוצה אתה להטיף וינסנט, תחזור לכנסייה. מה אתה מפיק מהטבע שאל וון גוך? אומנות קישוטית ענה גוגן. אם זה מה שאתה מפיק תחזור לבורסה.אני מפיק תנועה ואת קצב החיים אמר וינסנט, כאשר אני מצייר תפוח, אני רוצה שאנשים ירגישו את הלחלוחית של התפןח מתוך הקליפה, את החרצנים שבלב הפרי החותרים לצאת ולהבשיל. כאשר אני מצייר כרם, הענבים האלו, עלולות להתפוצץ ולהתץיז לך ישר לתוך העין. כשאני מצייר דמות אדם, אני רוצה שירגישו את זרימת חייו, את כל מה שהוא ראה עשה וסבל. כשאני מצייר איכר בשדה, אני רוצה שאנשים ירגישו איך הוא זורם אל תוך האדמה, כמו התירס והחיטה.