תערוכה

תערוכתה של ציונה תג'ר הרשימה אותי מאד. היא הקדימה מאד את תקופתה,והיתה לציירת הצברית הראשונה, אשר למדה אומנות בבצלאל, ובכך היתה לחלוצה בתחילת המאה הקודמת. באותה תקופה הציור לא היה מקצוע,במיוחד לא לאישה. כאשר החליטה לנסוע לפריז, לקבל השראה לספוג, ולהשתלם. הוריה נבעתו, הכיצד תיסע אישה לבדה למדינה שמעבר לים? אך היא היתה נחושה בדעתה, ולא נכנעה לתכתיבים. כאשר הבינו הוריה שזה לא מצב רוח חולף, אומ איזו קפריזה, קבלו זאת בהבנה, ונתנו לה את ברכתם. תערוכתה במוזיאון תל אביב, מאופיינת בפורטרטים רבים שלה ושל משפחתה. משפחת ספרדים אצילה,אנשים יפים, קומפוזיציית צבעים נפלאה. בכל הפורטרטים, בולטות בעיקר העיניים הגדולות, מלאות בהבעה ותובנה. תמונותץ הנופים הן בראשיתיות, נופים בתוליים, נופים מזרחיים מראשיתה של המאה הקודמת. הדקלים, החולות, הנמל,הפועלים, שיירת הגמלים, הערביה עם הכד, הערבי ההולך אחר הצאן. יש דמיון רב בין ציוריה של תג'ר לבין תמונותיו של ראובן ושל גולדמן, נופים מדבריים,הררי חולות, עדרים וצבעים חמים. התרשמתי גם מתערוכתו של אלברטו ג'קומטי, הרשימו אותי מאד רישומיו העשויים בעיפרון או פחם, דמויות של אנשים עם מספר קווים מצומצם. גם פסליו מאופיינים בדמויות ארוכות צוואר ורגליים דמויות מוארכות ומאד אצילות. מעדיפה אני לראות אומנות ברורה שהצייר רואה ומצייר, ולא תמונות שהצייר חושב ומדמיין. לכן מעדיפה אני את האמנות הפיגורטיבית האקספרסיבית והריאליסטית.