פיסי

לחתולה שלי קראו פיסי, צבעה היה אפרפר, סינרה לבן, ורגליה לבנות. לא ידעתי בת כמה היא, אני משערת שהיא היתה באמצע החיים. היא נמצא לסירוגים בבית ולסירוגין בחצר. כאשר ירדנו בבוקר להאכיל את החתולים, היתה מתקרבת אליהם ונותנת להם נשיקת אף. היא היתה מאד רגישה ופחדה מצל צילה. הרעפתי עליה הרבה חיבה, וכיניתי אותה בכל מיני כינויים, פיסיתה, נני, פוצ'י ועוד. עקבתי אחריה בסקרנות רבה, התבוננתי כיצד היא החליפה דימויים. כאשר היא ישנה, נראתה כנמר קטן, כאשר התעוררה דמתה לסינית עיניה מלוכסנות. כאשר היתה רעבה, עיניה היו פקוחות לרווחה עגולות, כשני כפתורים, מבטה אינו מש ממבטי, היא אכלה רק דברים טריים וטעימים,פעמים אני אכלתי את הקציצה והיא את העוף,ככה זה... כאשר היתה עצובה, היה לה קמט במצח ועין בוהה. כאשר ישבה על אדן החלון, התבוננה ביונים, משמיעה לעברם קולות מוזרים.(מעניין מה היא אמרה להם) אוזניה רדר, פעם מותחת אוזן אחת, ופעם את השניה. ואפה הקטון מריח למרחקים,כאשר הגעתי הביתה הריחה אותי ורצה לקראתי. כאשר נסעתי לפראג, היא היתה נורא מסכנה, היא יללה שעו ואי אפשר היה להרגיע אותה. זו סטיגמה, שחתולים אינם נקשרים לבעליהם, היא היתה מאד קשורה אלי, בדיוק כמו הכלבים שגידלתי.