"כפרה" אירוח שנכשל

(לפני 25 שנה.) הזמנו לקפה סטודנטית מתנדבת מארגון גרמני "כפרה". הייתי חלוקה ברגשותיי. לארח אחת "מהם"... אבל נראית בן אדם. "מענטש". באה להתנדב, לכפרה. יחד עם חבריה. טוב. אישי הוקסם מהאפשרות לדבר בשפת אמו. ומהופעתה של הצעירה. גם דוברת אנגלית. פותחים שולחן. השיחה מגששת בנימוס... שאלות... דיבורים על אותו ארגון ומעשיו, על "גרמניה האחרת". על הקיבוץ, על ישראל... אחר מספר דקות פניה מתקשחים מאוד. היא מנתבת את השיחה לנושאי 'כיבוש'. "החיילים הישראליים"... "הפרת זכויות אדם בשטחים"... "ילדים"... כולה רושפת צדק. אנחנו המארחים נדהמים. מאבדים כושר דיבור. היא משתלטת על השיחה. רציתי לנוס. פתאום, כאילו מישהי מדברת מתוכי אני אומרת: "היו נאצים במשפחתך" ? (לא מאמינה שזו אני.) בלי להניח לה לחשוב או לענות אני ממשיכה: "את יודעת עם מי את מדברת כאן על "הפרת זכויות האדם"? את מאמינה שרצחתם את כל בני משפחות הוריי ? האיש הזה היה תינוק, כשגירשתם את משפחתו ? "האירוח הנחמד" והסימפטי, שחשבנו שיהיה... עוגת הדבש נראתה מרה כלענה. האורחת הנאה "החליפה צבעים"... גמגמתי, נטולת קול : אם את רוצה, אנא הישארי. אם קשה לך, אל תרגישי מחויבות. אחר, עלו דמעות בעיניי כולם... נפלנו זו על צוואר השניה. היא הלכה. כושלת, מוחה עיניים. בתי הנדהמת שאלה: למה היא ברחה ? לא יכולתי לענות.