"סוכות" במלחמה ההיא.

כמובן שלא היה לאף אחד ראש לבנות סוכה. בכניסה, ב"שער" של מקלט התינוקות חיבר מישהו ענפי תמר לקישוט. את הקוצים בקצוות גזר במספריים. שלא ידקרו. הבאנו ניירות, העסקנו עצמנו בגזירת סרטים. בהכנת שרשראות צבעוניות. אלתרנו קישוטים תחת התקרה. במקלט אין רואים שמיים מעל לשרשראות ולסכך שאיננו. הכוכבים אינם מציצים כמסורת. הצבעים נראו דהויים, באור הקלוש. פעוטה אחת צרחה יום ולילה. הלב כבד, הדמיון רועד... אבל בזמן מלחמה כולם מגוייסים. נשכחים כעסים, נסלחים מעשים. היתה ניצולת שואה שהתחבקה עם כולן ובכתה. ביקשתי ממנה להצטרף לשירה: "סוכתי הסוכה נהדרת ירוקה, לי רק מחכה"... חג אסיף כן ירבה וכן יוסיף. "שלומית בונה סוכה" "יום טוב לנו חג שמח" וגם הלהיט החדש: "כל שנבקש לו יהי"...