בבתא בת שמעון ממחוזא, סיפור היסטורי בחמישה חלקים

חלק ראשון
כתבה: בבתא בת שמעון ממחוזא לעולם אל תכתבי שיש לך מצב רוח רע, כי טוב מזה לא יכול לצאת. את זה אמרה לי הבת שלי, נערה מתבגרת שסובלת לעיתים תכופות מהתקפי דיכאון של גיל ההתבגרות. אני יודעת זאת מניסיוני האישי, אמרה, שכאשר אני בדפרסיה, (כך היא מגדירה את ההתקפים הללו), אני אף פעם לא נחמדה וכל מה שאני עושה יוצא לא טוב , אפילו שעורי הבית שלי יוצאים מצ'וקמקים. תמיד אבל תמיד המורה תופסת שהם עקומים כי הראש שלי בכלל לא בהכנת שעורי בית. רק באסה יש לי בנשמה. ואני חשבתי לעצמי: אחרי התקפה כזאת של חוכמה מצד הבת שלי - מה אני יכולה להגיד. היא הרבה יותר חכמה ממני. אני נתקפת בהתקפות של דיכאון של גיל המעבר, התקפות של נשים שעברו את גיל החמישים ? שמחצית מהחיים כבר חלפו להן ואין להן שום דבר חדש לעסוק בו, נשים שהן עכשיו במשרה מכובדת אם הן עבדו כל החיים שלהם באותו מקום עבודה. להן יש משכורת מסודרת, הילדים כבר כמעט כולם יצאו מהבית. חלקם התחתנו, חלקם עדין לומדים באוניברסיטה ומכינים עצמם לחיים חלקם בצבא ועומדים להשתחרר ולנסוע לדרום אמריקה או למזרח הרחוק, כמו כל החברה הצעירים כיום, שחיבים לראות את העולם לפני שהם מתישבים. נשארה לי בבית הבת האחרונה, בתי בת הטיפש-עשרה, שלפעמים אני חושבת שהיא יותר חכמה ממני. באחד הימים האלה כשאני בדיכאון קל כזה, שאני לא מוצאת לעצמי מקום וששום דבר לא מעניין אותי באמת, אין לי כוח להתרכז בשום דבר . דווקא בזמן כזה התחלתי לחשוב על בבתא. כששאלתי את הבת שלי אם היא יודעת מי זאת בבתא, היא לפחות ידעה משהו שהרבה אנשים אחרים כלל לא יודעים. היא אמרה: זאת הנמרה שמסתובבת מפעם לפעם בקיבוץ עין-גדי. הייתי קצת המומה מהידע שלה. שאלתי מאיפה היא יודעת את הדבר הזה?. והיא אמרה כלאחר יד: אהה, כשהיינו בשנה שעברה בטיול שנתי ובקרנו במוזיאון ובגן הבוטני בעין-גדי, המדריך סיפר על הנמרה בבתא שכל פעם מתגנבת לתוך חצר הקיבוץ. כנראה היא מקווה למצוא מזון. הוא גם סיפר שעל הצוואר יש לה משדר שמשדר איפה היא נמצאת, כך שבכל פעם שהיא נכנסת לחצר המשק יודעים שצריך להיזהר, בבתא הנמרה! בסביבה. כששמעתי אותה, לא האמנתי שהבת שלי זוכרת את הסיפור על הנמרה ופלטה את התשובה הנכונה. עובדה: היא זכרה ואני מוכרחה להודות שזה קצת הדהים אותי, כי מי שמכיר את הבת הצעירה שלי ואת שלושת ילדי האחרים לא היה מאמין שהיא בכלל מחוברת למשהו חוץ מאשר לנייד שלה כדי לדבר כל היום עם החברות שלה. אני תמיד חשבתי שהיא רק יודעת לבקש כסף כדי לקנות בגדים וללעוס מסטיק נצחי. דרך אגב, אין לי מושג מאיפה היא משיגה את כל המסטיקים האלה. אני אף -פעם לא קונה לה. טוב שלא תחשבו שאני כל כך שלילית כלפיה, היא בסך הכל ילדה טובה ותלמידה טובה. היא כבר סיימה כיתה יא ושתי בחינות בגרות מאחוריה בציונים של 90 ומעלה. לקראת השנה הבאה היא מתכננת לגשת לכל בחינות הבגרות ברמה של 5 יחידות. כשאני בדיכאון כזה כמו היום, תמיד יש לי חשק להקניט אותה, זאת דרכי. אחרי שקבלתי את ההסבר המלומד על הנמרה בבתא לא יכולתי התאפק ולשאול אותה. האם השם בבתא הוא שם רגיל לנמרה? ומאיפה לדעתה לקחו מין שם כזה ועוד שם שנגמר באות "א". ברור שזה איננו שם עברי טהור אלא שם ארמי. על כך המתבגרת שלי לא יכולה הייתה לענות לי. אני ידעתי שהיא לא יודעת את התשובה והאמת גם לא ציפיתי שתדע. רציתי להראות לה עד כמה אני חכמה ומשכילה, סתם בשביל לצאת קצת מהדיכאון. וככה סיפרתי לבתי: כבר כמעט חמש שנים אני חושבת מפעם לפעם על האישה הזאת. כן, בבתא המקורית לא הייתה נמרה כלל וכלל. בבתא המקורית הייתה אישה, שאת צרור הפפירוסים שלה מצאו ארכיאולוגים שחפרו במערות מדבר יהודה ובראשם יגאל ידין, אחד מהארכיאולוגים המפורסמים יותר. התעודות שלה היו בין החפצים שמצא במערת האיגרות ביחד עם עוד ממצאים מתקופת מרד בר-כוכבא. ומשום מה, דווקא המכתבים של הגברת הזאת בבתא עוררו את סקרנותי הרבה יותר מהמכתבים של האדון בר- כוכבא שגם הם היו במערה. יותר מזה: סיקרנו אותי אישית וגרמו לי להרבה שעות של תהייה על גורלי ועל חיי. אמרתי לבתי: לפי דעתי היא אישה מרתקת, אולי הפמיניסטית הראשונה בעולם. בבתא לכל הדעות וגם לדעתם של שכניה הייתה אישה חזקה מאוד ואשת עסקים. בבתא נולדה לפני 1900 שנה בכפר ששמו מחוזא הנמצא דרומית מזרחית לחוף הדרומי של ים המלח. שם אביה היה שמעון ושם אימה מרים. מקורם היה מעין גדי. הם השתייכו למעמד הבינוני כמו הרבה משפחות שגרו שם. משפחתה עברה למחוזא בתקופתו של סבא- האבא של שמעון. הוא קנה שם מטעי תמרים. בבתא גדלה בכפר מחוזא ולמשפחתה היו שטחי מטעים גדולים, נדמה לי שהיו להם 7 מטעים ואולי יותר. המשך הסיפור בבלוג הבא