בבתא בת שמעון ממחוזא, החלק השלישי

השפחה מהודו הייתה יפיפייה בעלת שיער שחור כעורב ועיניי שקד שחורות. כאשר נכנסה לשרת כבר נראתה רזה והשתעלה שיעול צורמני ומטריד. עברו כמה חודשים ואימא של בבתא התחילה משתעלת את אותו השיעול צורמני, ונפלה למשכב. כל בוקר מאז נשואיה הייתה אימה טוחנת את הקמח כדי להכין את הפיתה לבעלה לפני צאתו לעבודה במטעים. אבל כאשר חלתה התקשתה לקום בבוקר לטחון את הקמח המועט שהייתה חייבת לטחון . מחלתה של אימא, החרידה את בעלה שמעון והוא מצא את עצמו יותר ויותר מתפנה מעיסוקיו במטעי התמרים ומגיע במשך היום לשבת ולסעוד את אשתו, אף על פי שבבתא הייתה שם במשך היום. הזמן שבלתה בחייק משפחתה בסעד לאימה לא התקבל בעין יפה בבית חמותה, אמו של ישוע. אבל נסלח לה כאשר נודע שאימה נפלה למשכב ואביה סועד את אשתו. בבתא נדרשה עכשיו לקחת על עצמה חלק מעבודתו של אביה, בעיקר בשמירה על הפועלים שיצאו לעבד את ערוגות הירקות שנמצאות בין שורות התמרים. בשעות אחרי הצהרים המאוחרות הייתה שבה בבתא לבית בעלה להכין את מזונו ומזון שאר הגברים של משפחת בעלה. כחודשיים אחרי שנפלה אימה למשכב התחיל אביה להשתעל את אותו השיעול הצורמני. הפעם כבר נקרא המרפא מהכפר צוער כדי לנסות לעזור לאימה ואביה של בבתא כדי לתת מרקחת שתוכל לעזור לשיעול הצורמני והטורדני. המרפא הגיע, נתן את התרופה וציווה על המשתעלים לשכב על יצועם עד שיחלוף השיעול. אבל השיעול לא חלף ונעשה יותר ויותר קשה גם חום גבוה היה תוקף מפעם לפעם את המשתעלים . חודשים אחרי שנתקפה אימה של בבתא בשיעול החזירה את נשמתה לבורא ואביה נפח את נשמתו חודשיים אחרי אשתו . בתוך חודשיים ימים הייתה בבתא יתומה מאב ואם ויורשת את כל הונו ונכסיו של אביה: 7 מטעי תמרים וכסף. אבלה של בבתא נמשך שנה. בבתא ישבה בבית הוריה את שבוע האבל המקובל. כעבור שבוע חזרה אל בית בעלה. אבל כאשר התברר שאין אפשרות לבבתא לנהל את נכסיו של אביה מבית ישוע בעלה, עבר הזוג הצעיר אל בית הוריה המרוקן. הזוג לקח לעצמו את החדר שבו גדלה בבתא והשאיר את חדר ההורים מיותם ללא שימוש. דווקא בשנת האבל על מות הוריה ידעו בבתא וישוע בעלה אושר גדול. כמה חודשים אחרי מות הוריה הרתה בבתא וכעבור תשעה חודשים נולד בנה יחידה ישוע שנקרא על שם אביו ישוע בדיוק כמו שישוע בעלה נקרא על שם אביו. ישוע התינוק היה ילד מקסים, תינוק נוח אשר היה ישן טוב יונק חלב במרץ משדיה. צוחק היה אל כל בני הבית ומתגלגל על הרצפה בכל חדרי הבית. כבר בחודשי חיו הראשונים של התינוק יצאה בבתא אל למטעי התמרים. את המשא ומתן למכירת היבול עשתה בבתא לבדה כי בעלה היה עסוק בכל שעות היום בעבודה במטעי התמרים של אביו. ברור שהיה מגיע לחתימת כל עסקה שבבתא עשתה, כי אישה לא יכלה לעשות עסק ללא נוכחות גבר. אל פגישות העסקים הללו הייתה מגיעה בבתא כשהתינוק ישוע קשור אל גבה בשק פשתן שהכינה במיוחד עבורו. השק היה צבוע בצבעים עדינים ויקרים . את העסקאות הייתה מנהלת בבתא כאשר התינוק היה נתון בתוך השק הרך והמרופד. ברגע שהיה מתעורר הייתה בבתא מוציאה אותו מהשק מקרבת אותו אל שדיה ונותנת את מזונו בלא להפסיק את עבודתה, גם אם היו נוכחים באזור גברים רבים. תינוקה היה בבת עיניה של בבתא. היא לא נפרדה ממנו לא ביום גם לא בשעות הלילה. מנהגה זה לא נראה היה בעיין יפה על ידי חמותה. חמותה חשבה שלא טוב שהתינוק נמצא כל הזמן קשור אל אימו גם בעבודה מה גם שהייתה להם מינקת שהייתה יכולה לטפל יפה מאוד בתינוק. אימו של בעלה רצתה שהתינוק ישוע יושאר בביתה במשך שעות היום כשהייתה בבתא יוצאת אל עסקיה. את הסיפור הזה הצלחתי לספר לבתי בין טלפון לטלפון כשהייתה מתקשרת לכל סדרת חברותיה. מעניין שדווקא הסיפור תפס את בתי והיא אמרה לי שהיא לא יכולה להמשיך להקשיב ולדבר בטלפון באותו הזמן, אבל היא רוצה להמשיך להקשיב כי אמרתי לה שגם אני הייתי לוקחת אותה במנשא על גבי כל הימים שהייתה תינוקת. סקרנותה התעוררה וזה מה שרציתי להשיג . הבטחתי לעצמי להמשיך בסיפור, כי את התלאות שעברה בבתא רק בגלל היותה אישה יהודיה הכפופה לחוק המשפט העברי עוד לא יכולתי לספר לה. התלאות שאני עתידה לעבור בגלל היותי אישה יהודייה וישראלית שעומדת להתגרש גם על זה לא יכולתי לספר לה עדין. רציתי להמשיך לספר לה אבל הייתי חייבת להקדים את מה שחשבתי על המשפט הזה. היה בי כעס אצור על המשפט העברי הקדום. משפט שנכבש בצורה ברוטאלית על ידי הממסד הגברי, הדתי-אורתודוקסי נגד נשים. משפט שלא עבר שום שינוי מאז ימיה של בבתא. והמשכתי לספר לה: ישוע התינוק הגיע לגיל ארבע ובעלה ישוע מת מהכשת נחש שעה שהיה במטע התמרים . עד שהיגיע הבשורה מהמטע אל הבית כבר היה ישוע בן המתים. הפעם ישבה בבתא עם ישוע הבן בביתה את ימי השבעה. המשך בפוסט הרביעי