הצייר רנואר

נולד בלימוג', בשנת 1841, בגיל ארבע עברו הוריו לפריז. כאשר היה בן שש עשרה, החל לצייר על כלי חרסינה, למד בפריז, וכמעט כל שנות חייו חי שם. היה מאד מדוייק בציוריו משום שבהתחלה צייר על כלי חרסינה. בשנת 1934 שלושים ציירים ערכו תערוכה שנקראה הזרם האימפרסיוניסטי. הם שילמו מחיר יקר, ויתרו על מנעמי הסלון, אך הלכו עם הרעיון עד הסוף. הציבור והממשלה דחו סגנון זה, ולא קיבלוהו. המבקרים כתבו את המילךה אימפרסיוניסטים כמילת גנאי. לאחר מכן במאה התשע עשרה זה היה הזרם כי מדובר. הם התארגנו, ועד 1886 הציגו שמונה תערוכות. הם ציירו את הטבע בצורה קיצונית, טענו שאין לאובייקט צבע קבוע, זה תלוי בתאורה בהתרשמות. ציירו הם ציורים בפורמט קטן, כי אי אפשר לקחת לטבע פורמט של שני מטר. בעינים אקדמיות, סגנון זה, זו סקיצה, משיכות מכחול כאילו בלתי גמורות. אוטופורטרט של רנואר, האטריבוט מכחול עומד בפני מראה. "נערות על הסירה בנהר" "הנדנדה" (ההתרשות היא של אותו רגע) מחר יכול להיות שהיה מצייר זאת אחרת. "בריכת הצפרדעים" "יום ראשון אחר הצהריים), האחמפרסיוניסטים עוסקים בצורה אובססיבית במים. מדוע המים כל כך מושכים אותם? כי זו התרשמות רגעית לא קבועה לא נצחית. רבים מהציורים של רנואר ומנא, נמצאים בארצות הברית, שם הם התלהבו מסגנון זה, הרבה לפני שהצרפתים נתנו לו הכרה ורכשו אותם. לאחר תקופת האימפרסיונזם, מרגיש רנואר תקופת יובש, חוסר השראה. חוזר לטכניקה האקדמית, חזרה לקלאסיקה לא בצורה הקיצונית. בזיקנתו חלה הוא במחלת דלקת הפרקים, והיה בכסא גלגלים. עשרים שנים קשרו את המכחול לידו,לא יצא לגמרי מהאימפריסיוניזם. היה נשוי לסטלין שריגו להם נולדו שלושה ילדים. בציוריו רצה להראות את הטוב והיפה שבחיים. אשתו לפני נישואיהם היתה הדוגמנית שלו. בן אחד שלו היה במאי סרטים מפורסם. מסייה פורנה היה בעל מסעדה מפורסם, היה מקורב לרנואר, הכיר באימפרסיוניזם כבר בהתחלה לפני כולם. קיבל ממנו ציורים בתמורה לארוחות בסוף חייו נקרא האפיפיור של הציור. בין ציוריו "ריקוד בכפר" ריקוד בעיר". קיבל הרבה הזמנות והתפרנס יפה מפורטרטים. בימי חייו צייר רנואר ששת אלפים ציורים.