ברירת מחדל

בימים קרירים שכאלה הלילות, הרבה יותר קרים מן הסתם. אני בוחרת להיכנס למיטה, תמיד אחריו שיחמם הוא אותה, שיסבול הוא את הצינה הטמפרטורה בבית, מתחת לאפס ואני מסתובבת, באצבעות קפואות . לעולם לא אצליח להירדם, בלי להידחס בו. הוא סופר את הדקות - יודע שאחדור לתוכו ואמשמש אותו הצדיק בקיא, בלנצל מצבים לטובתו, גם אם הם לרעתי. הוא מתאים את קימורי הגוף שלו, לגוף שלי ומשמיע גרגורי אהבה. בהתחלה, זה קצת מפחיד ומציק, אחר כך מתרגלים, כי כבר שנים מכירים. אני מעדיפה אותו בבוקר מחייך, לרוב זה לא מצליח לי - גם לזה התרגלתי. לא תמיד אני אומרת לו לא, תתפלאו, ישנם לילות שאני מהנהנת בראש ואומרת כן. את הכן, הוא מאוד אוהב לשמוע ולחוש. העיקר שיהיה לי חם ונעים - בעצם אין לי מה להפסיד - מעט אהבה לא הזיקה לאיש. כמה שניות והכל נגמר - הוא נרדם כמו תינוק - ואני הרווחתי ביושר חום גוף.