איזה יום יהיה לי היום
כבר כמה ימים לא הזכרתי את השתלים החדשים שלי והרי הם עדיין חדשים, בסך הכל בני שבוע. לפני שבוע הייתי מירה לפני השתלים והיום אני מירה שאחרי השתלים. אז שלא תבינו לא נכון, נשארתי אותה מירה, כן, אבל בכל זאת יש משהו שעושה את זה להיות אחרת. אולי אתעכב על החוויה הזו והמשמעות שלה בשבילי באחד הימים הבאים. את לפני הצהרים ביום כזה של שמש זוהרת ומחממת ויוצרת לנו אשליה של אביב, ביליתי במשרד המכירות בקבלת תשובות על שאלות חשובות שהיו לי בקשר לתוכנית הדירה. זוכרים ?, גם זה על הפרק, דירה חדשה. פגישות כאלה באופן לא מפתיע עורכות בדרך כלל זמן רב. זה לא מסתיים ברבע שעה ועל פי רוב מתמשך הבילוי המפוקפק הזה כשעה ויותר. במקרה שלי הבילוי הזה ממש לא מפוקפק ואני לגמרי נהנת מהעיסוק בלחטט בתוכנית הדירה החדשה ולנסות לכפות עליה את הפנטזיות שלי. אפשר להוריד קיר ?, אפשר לאטום חלון ?, אפשר לסובב את האסלה ? ועוד כהנה וכהנה שאלות וקושיות שיוצרות רושם שכאן נבנת דירה חדשה לגמרי, לא פחות ולא יותר. נהנתי מהפגישה, מיציתי וקיבלתי תשובות חלקיות עם הבטחה להשלמות בערב ועם חיוך רחב על פני יצאתי ממשרד המכירות בדרכי לפגוש חברה לארוחת צהרים בתל אביב. הגעתי בזמן שקבענו, האמת שבדרך כלל אני משתדלת לדייק. את הדקות שהיו לי עד שחברתי תגיע בחרתי לבלות בחנות מטריפה לבגדי ילדים. כשיש נכדים ובמיוחד נכדות, זו תמיד חוויה מענגת. תמיד אני מעשירה את עצמי ואת נכדיי במשהו חדש. איך לא... הדקות חלפו, חלפו לטעמי יותר מידי, חברתי עדיין לא הגיעה ולכן החלטתי לברר מה קורה. חיוג סלולרי.....אין מענה. עוד חיוג סלולרי....אין מענה. התחלתי להרגיש שלא בנוח, וברור למה. מה קורה פה ? איפה היא ? למה לא עונה לי ? לבסוף ענתה מישהי אחרת במקומה ומסרה לי שזו, חברתי, לא תוכל לדבר בטלפון בחצי השעה הקרובה. השתוממתי וההפתעה הייתה מלאה. עכשיו זה מעניין חשבתי לעצמי. המיסרונים נוצרו בדיוק למצבים כאלה. סימסתי לה וחיכיתי בסבלנות לתגובה. מיותר לספר שכבר מזמן הפסקתי להתעניין בבגדי הילדים בחנות המטריפה. תוך שניות הגיעה התשובה....אני בישיבה, מתפנה בתוך כשעה, הפגישה שלנו לא רשומה אצלי בכלל, סורי. את דרכי לאוטו שבחניון הבניין עשיתי די מהר ובהרגשה מוזרה של בלבול. עד שיצאתי מהחניון לא השקעתי במה שקרה פה ממש עכשיו מחשבה בכלל. כשכבר זרמתי עם התנועה על הכביש, התפנתי לשאול את עצמי מה עובר עלי. כלשון השיר .....זה לא נעים למצוא גן סגור....ככה הרגשתי. אכזבה, עלבון, תסכול, מה אני מרגישה שאלתי את עצמי שוב ושוב. משהו מאלה חייב להתאים. הרי באתי, השתדלתי, פיניתי זמן, נכנסתי לעיר הגדולה, שמחתי לקראת, התכוננתי, השתדלתי וכל מיני סופרלטיבים למיניהם. לא יכול להיות שזה עובר לי כל כך בנינוחות. לא יכול, כן יכול, יכול. בשלווה גמורה עשיתי את דרכי הביתה מבלי שהרגשה כבדה או שלילית מכל סוג שהוא תפריע לשלווה שלי. כבר הייתי בבית כשקיבלתי את הצלצול מהחברה המבריזה שלי. זה ממש לא משנה מה קרה ואיך התפנצ'רה לנו הפגישה. התגובה שלי היא שעשתה לי את היום. אם הייתי יכולה לבחור איזה יום יהיה לי היום, כזה יום הייתי בוחרת.