הקונסול

הוא היה גבר נמוך ושמנמן בעל סנטר כפול, ועור פנים חיוור. לבוש היה בחליפות בעלות שלושה חלקים, מעונב בעניבת פרפר. שעון זהב משתלשל מכיס חזייתו. לאשת הקונסול קראו אסתר, היא היתה צברית, בוגרת מכון וינגייט.הם היו חשוכי ילדים, ולעיתים הרהרתי כיצד שני עולמות כל כך שונים התחברו. לרשותם עמד בית בשווייץ אליו נסעו בקיץ לנפוש. בארץ היה להם בית רחב ידים על הכרמל, עם נוף מדהים הנשקף מהחלונות הגדולים. היא היתה אשה גדולת ממדים, שתלטנית וסמכותית. גינונים לא היו הצד החזק שלה. במשרד הוא נראה סמכותי ולידה נראה כשפנפן, לא קשה היה לנחש מי מוביל ומי מובל.. שרה היתה מזכירתו האישית,עיניה ירוקות שועליות, שערה אדמדם, שפתיה דקות, סנטרה מחודד. באחד הימים היא ניצבה במשרדו, ואמרה לו אני נוסעת לשבועיים לארצות הברית. אנחנו עמוסים בעבודה אמר דחי את נסיעתך, היא לא ויתרה ונסעה היא חזרה קורנת ומאושרת וסיפרה כמה נפלא היה , ובהזדמנות זו חידשה את מלתחתה. כאשר קרבה לשולחנה, ראתה מעטפה סגורה, כאשר פתחה אותה חיוורון פשט על פניה, שפתיה רעדו קמעה, וכתפיה שחו. זה היה מכתב פיטורין. שרה לא הבינה שהשויצרים דורשים משמעת קפדנית, דייקנות והתמסרות טוטאלית לעבודה.(מזכיר לכם משהו? נכון, את הגרמנים) את המושג לחפף אינם מכירים,, ובעבודה אין פשרות. קיבלה את פיצוייה למחרת נמוגה כאילו לא עבדה שם מעולם. הקונסול ורעייתו היו שייכים למעמד האליטות,היה להם כסף רב, הם תרמו ביד רחבה לכל מיני מוסדות, ובעיקר למכון וינגייט שם למדה רעייתו ועסקה שנים אחדות כמורה לספורט. יום בהיר אחד הוזמנו לביתם, כך ראינו מקרוב כיצד חיה האצולה בארץ. ביתם היה מואר, מעוצב בטוב טעם ובאנינות. סבנו כולנו סביב שולחן עגול גדול, הוגשה לנו ארוחת צהרים טעימה לחיך, אחרי כן באו הקינוחים המטמטמים, הקפה והעוגה, וגם היין לא חסר. הקונסול. קיפץ מפה לשם ומשם לפה עם מצלמתו וצילם אותנו מכל הזוויות, היה מצב רוח מרומם, כאשר שתינו יין כל החסמים נפרצו, וכטוב לבנו ביין פצחנו בשירי ארץ ישראל שהם נכסי צאן ברזל.הקונסול קרן מאושר שכחנו את המשרד והקפדנות הקשוחה. פאולה היתה אשה גוצה, שערה כסוף לבושה סולידי. אם לשני בנים בוגרים ילידת רומניה. היתה בה חוכמת רחוב אשר ידעה להתמודד עם מצבים לעקוף אותם ולהתיישר. עיניה חכמות אשר ראו וחוו רבות.עבדה שנים רבות אצל הקונסול, והיא זו שהכניסה אותי לעבודה. אז עדיין לא ידעתי שבין פאולה ובין הקונסול קורה משהו, היה חודש אוגוסט חם ולח,כל יום יצאו שניהם לארוחת צהריים, ביקשה היא ממני אם ישאלו, להגיד שהקונסול יצא לארוחת צהריים, וכך עשיתי. הם היו חוזרים מזיעים ומתנשפים.עד שביום אחד קרה דבר, מישהו יידע את רעייתו, שקורה משהו בין פאולה לבין בעלה.אני מניחה שרעייתו שכרה בלש, או עקבה אחריהם בעצמה, ותפסה אותם במצב אינטימי(אני רק מתארת לעצמי את הסצינה הזו.) למחרת בבוקר בבואי לעבודה, עמדה מולי פאולה עם שיער פרוע ועיניים אדומות ונפוחות, פניה נפוחות כאילו קיבלה אגרוף ממישהו. שאלה אם אמרתי משהו , עניתי כאשר התקשרו אמרתי שהקונסול יצא לארוחת צהריים. היא התייפחה ויבבה, ושאלה אם אני יודעת מי אמר משהו, כמובן שלא ידעתי.הייתי במבוכה האשה הכל כך בטוחה וסמכותית, נראתה סמרטוטית, כל גופה טולטל עם יללותיה. כל המשרד היה במתח האוירה היתה מחושמלת. רעייתו של הקונסול איננה אוהבת לאבד זמן נתנה פקודה שלמחרת אינה רוצה לראות את צל צילה. זה נעשה בצורה מאד מהירה פאולה קבלה את פיצוייה והתאדתה. ומאז לא ראינו אותה יותר. מעניין מי היתה הדמות המסתורית שהעבירה את האינפורמציה, האם אינכם חושבים שזה חומר משובח למחזאי טוב? בכתבה זו השמות בדויים.
ניראה אם מישהו ירים את הכפפה ויעשה מזה סרט
חשבתי שהשויצרים הקרים אינם בוגדים
הסיפור מקסים
רק הוסיפי שכול דמיון בין המציאות לדמויות בסיפוריך מקרי בהחלט ודמיוני
שלך אביבה
ד??ר?ך? ה?נ??ש??ר ב??ש???מ?י?ם // ד??ר?ך? נ?ח?ש? ע?ל?י צו?ר //
ד??ר?ך? א?נ?י??ה ב?ל?ב י?ם // ו?ד?ר?ך? ג??ב?ר ב??ע?ל?מ?ה