התרשמותי מההצגה יונה ונער

יונה ונער בתיאטרון גשר הייתי בהצגה ומאוד נהניתי. מהרגע הראשון הרגשתי שאני מזדהה עם האווירה של המחזה: השירים והמנגינות משנות סוף ה-40, המיית היונים שנשמעה מידי פעם, נתנו לי הרגשה שאני נמצאת בשובך בתל אביב. השפה המיוחדת שאנו הילדים דברנו בה, דברים שנשכחו ממני ופתאום עלו וצפו, נזכרתי והמילים של פעם חזרו אלי ודקלמתי ביחד עם השחקנים. הדמויות הופיעו עם הבגדים של פעם, עם תנוחות הגוף כמו האנשים שהסתובבו בזמנו ברחוב, המראה של העולים החדשים, עם תלבושות הכובע, הקפילוש, הסינר והג'קט, ולעומתם הנוער המקומי עם מכנסי החאקי הקצרים, העמידה הזקופה והגאה, כל זה היה בימים הרחוקים, ובהצגה ניתן היה לחוש באווירה המיוחדת של אותם התקופה. באשר לגיבורת המחזה, הנערה, מאוד הזדהיתי איתה וראיתי בה את דמותי בהיותי נערה תל-אביבית בימים ההם. צורת הדיבור שלה, "הקפיציות", ההתלהבות והמוכנות לכל שינוי ותפקיד - כזו הייתי אני. חייתי את ההצגה והתרגשתי מאוד, כאילו שאני היא זו המככבת על הבמה. תודה לך ולכם על שעברתי חוויה כה חזקה ומרנינה. לצד זאת, מספר הערות קטנות: היה לי קושי מיוחד בקטע שלאחר ההפסקה. לא זכרתי אותו בתחילה מהספר ולא הבנתי מייד במה מדובר. לצערי אני לא היחידה שחשה זאת, ואולי ניתן להוסיף קטע קישור המסביר את המעבר החד. בנוסף, היינו כ-50 איש מפרוטאה בהצגה, וחלק מחברי לא הבינו את העלילה שהתרחשה על הבמה, במיוחד היחידים שלא קראו את הספר של מאיר שלו, או אלו שישבו רחוק ולא שמעו טוב את דברי השחקנים. אשמח עם תתגברו על התקלה של הקול ותגבירו את הרמקולים, במיוחד ליושבים בשורות הרחוקות . לסיכום, מאוד נהניתי מההצגה, מהבימוי המיוחד ומהתפאורה של הוילונות שבעזרתם ניתן היה לעבור מתקופה לתקופה במהירות. השחקנים והמשחק היה ברמה מאוד גבוהה. תודה וכל הכבוד לאה ענפי זיגלר הייתי יונאית בשובך בתל-אביב וביחידת היונים בצה"ל