הצנזורה שעבדה שעות נוספות בתקופתו של פרנקו
זה היה בתקופתו של פרנקו, המשולש הקלאסי היה - פרנקו, המליציה, והכנסייה. משולש זה שלט בכל, הצנזורה חתכה ללא רחם בסכין חדה, ספרים מחזות וסרטים טובים הושמדו או הושמדו, וותיק בימאי ספרד - לואיס בונאול אמר : "זו ספרד הנוראה". שר המידע והתיירות היה ממונה על הצנזורה, שישים סרטים נפסלו, הלכתי למחות בפניו, "לא נוכל לצלם כך " , אמרתי. הוא התבונן בי במבט נוקב ואמר : "אם כך, נצטרך ללכת לדו קרב". בונואל צילם שני סרטים, הם הוצגו בקאן וקיבלו את פרסי דקל הזהב, אך הכנסייה הקתולית פסלה את שניהם, "סרטי כפירה" - כך קראו להם. "זו הייתה תקופה חשוכה, ואנו האומנים היינו קורבן של תקופה זו", מסכם בונואל. הם רצו שנעשה סרטים פאשיסטיים שעוקפים את האמת, זה גרם למצוקה רבה בקרב היוצרים, ולהתמרמרות רבה. כאשר פרנקו מת, הייתה הקלה עצומה בקרב היוצרים והאומנים. מישהו מבניהם תיאר זאת כך : "פתחנו בקבוקי שמפנייה, רקדנו על הגגות, בכינו מהתרגשות, והיינו ערים כל הלילה". ספרד הייתה מחולקת לשניים, היו כאלה שהתאבלו, והיו כאלה שחגגו את מותו של הרודן. היינו כתלמידי בית הספר כאשר נפרצות הדלתות, כולם מתפרצים וזורמים החוצה בשמחה עצומה. אחרי מותו של פרנקו, החל עידן חדש, וב1977 בוטלה הצנזורה. הבמאים עסקו בשחרור החופש המיני, אחרי כל כך הרבה שנות דיכוי, מסווה, ומסך שחור, יצרו סרטים אירוטיים מיניים, הגובלים בפורנוגרפיה. בסוף שנות ה70 של המאה הקודמת, מדריד שקקה פעילות, סופרית ציירים מוזיקאים ובוהמיינים רבים מילאו אותה וחשו הקלה רבה. פדרו אלמודובר, שגריר במאי ספרד, שבין סרטיו - "הכל אודות אימי", "בנות השכונה", "הכל אודות חווה" ועוד, הגדיר כך : "הסיוטים נגמרו" אמר, "פחדנו מהצל של עצמינו, מדריד וערים אחרות השתחררו מהפחד הנוראי של המשטרה". הבטחון העצמי הוביל לחופש, קוקסינלים, זונות, לסביות, הומואים, קוקאין, הרואין, דיסקרין, אורפיום מרדים, הכל היה מותר ונעשה לגטימי. בליגה המובילה בין במאי ספרד, חוץ מאלמודובר - אלחנדרו אמבר, אנטוניו פרז וחואן דייגו. פרז אמר : "כתיבת התסריט זה הדבר החשוב ביותר, כאן שורשיי, כאן עולמי, אני שואב מכאן הכל, במיוחד מנשים, אשר לדעתי מתמודדות עם הכל גם עם מה שמביאים הגברים". הקולנוע חייב לרגש, ולפתח את היכולת השכלית, והוא ממשיך, לצערי יש נטייה חדשה בקולנוע הספרדי. אדקחי לייזר, מרדפי אקשן, בנוסח אמריקאי, ישנה תמיכה כספית רבה לסרטים אלו,ף בסרטים האמריקאיים יש הרבה שיט וקלישאות והגיבור תמיד מנצח. סרטים ספרדיים, מעניינים יותר, מכילים יותר, והקולנוע הספרדי כיום הוא בן מאה שנים. מהו קולנוע? ישנן הגדרות שונות, מסך שחור שנע ונוגע בך מבקר ואנושי, הקולנוע הוא אנחנו, עוצם את עיני ורואה הכל, לואיס בונואל.
את מדברת על סרטים שפסלו
אנו לא נשכח שפסלו עם שלם ועקדו את בניו שהועלו למוקד
. 30000 יהודים נשרפו חיים ע"י הכנסיה רק בגלל היותם יהודים.. מאות אלפים נפוצו לכל עבר ונדדו לכל קצווי העולם חסרי כל.. אז איך זה שקול כנגד שני סרטים שזכו בפרס עולמי והושמדו על ידי הכנסיה.
ספרד היא אחת המדינות שהאנטישמיות עדיין מרימה שם ראש . היום היא אחת המדיחנות באיחוד האירופי ברשימת המדינות העומדות בפני קריסה. שאלוהים יעזור להם .הכנסיה לא.