מי יוכל לי

מזה מספר ימים, הברך טיפ-טיפה כואבת, גוררת אחריה בכאב, ירך מיוסרת. הגעתי לדוקטור שופורוב צ?לו?ע?ה קמעה. "עם צ?ל?יעו?ת שכזו, מזל שמצאתי חתן" ניסיתי להתדובב עימו. חוכא ואיטלולא היא לא מנת חלקו, השופורוב הזה קשוח מבטן ומלידה . "הרצועה שלך בשחיקה נוראה" קבע חמורות לאחר מישוש ממושך "אין מנוס מניתוח" תוך שהוא מגרד את הביצים שלו ללא רחמים וחוזר לפיקה שלי עם היד ההרסנית. צילום דחוף שעשיתי שלל "מיניסקוס" וקבע חד משמעית "בורסיטיס" "חצי נחמה" ליחששתי לתוך הפרצוף החמוץ "גאון של אימא, איך פיספסת"? מה זה כך להפחיד, את הצדיק שאהיה באישפוז וניתוח !! ואם יחטוף התקף לב, שופורוב יקח אחריות ? לצדיק אני אומרת שידאג קצת "זו רק התחלה, וואוו מה שמחכה לך" אני לוקחת הכל בקלות, מה כבר יכול להיות, מקסימום מתים מזאת ! "א?ת?ח?ז?ק או?ת?ך? כראוי אישתי, אקנה לך, אביא לך - אעזור לך, רק אל תפסיקי לרוץ למרחקים ארוכים" מה אומר ומה אגידה שלוה ונחת, הצדיק נשמע סופסוף מודאג - הללויה ! "אם תפלי אפול גם אני, את ואני כמו דומינו עתיק" "את יודעת אישה, צריך להצליש אותך בצל"ש, כי את נהדרת פלוס" . בחיי, מרגש עד דמעות, מילים כאלה מפי צדיק, שהיה לפני ימים אחדים כה אדיש . הידד לי - באמת צריך להצליש אותי
היא מוציאה לחופשי את מוחך
ומשרה עליו שלווה.
כי אובדן התקווה הוא כמו אובדן החופש
כאלו איבדת את עצמך
וכעת,שימי מוסיקה אדומה וצאי עם הצדיק בריקוד סוער במטבח