איזה יום יהיה לי היום

יותר ויותר קשה לנסוע בנחת על כבישי הארץ. זה ממש לא משנה אם נוסעים בתוך העיר ומרחק הנסיעה קטן, או יוצאים מחוץ לעיר לנסיעה בין עירונית, קצרה או ארוכה. ממש לא משנה באלו שעות משעות היום יוצאים לכביש, תחילת השבוע, אמצע השבוע, או סוף השבוע. בכל הימים, בכל השעות ובכל מקום ההרגשה היא לא נוחה, לא נעימה ויוצרת לחץ ואי שקט בזמן הנהיגה. אני מרגישה כאילו אנחנו הנוהגים מפריעים אלה לאלה. כאילו אנחנו גוזלים אחד לשני את מרחב המחייה. האוירה על הכביש בעת הנהיגה יוצרת תחושה של מאבק. אני מתארת לעצמי שיש מי ששותף איתי לחוויה הזו ומרגיש כמוני. ניסיתי לחשוב לעצמי ולנסות להבין מה קורה לנו על הכביש, למה אנחנו כל כך לא נחמדים אחד לשני, לא מתחשבים ולא מנומסים. למה אנחנו מתנהגים כאילו כועסים על מי שנוהגים לצידיינו על הכביש ?? צפוף לנו....זה מה שנראה לי שקורה. הכבישים לא מכילים את כמות כלי הרכב שנוסעים עליהם, באמת צפוף. בתוך העיר זה ממש קשה יותר מיום ליום. הרחובות לא בנויים לכזו כמות של רכבים, ובנוסף כל הולכי הרגל שמרגישים כאילו יצאו לשדה קרב. צפוף לנו וזה מלחיץ. זה גורם להאבק על מרחב המחייה. זה מרגיש שלוקחים לנו את החלל המיידי שבו נמצא האויר לנשימה, זה מרגיש שפולשים לנו למתחם הפרטי, זה מרגיש שדוחפים אותנו ואנחנו לא מבינים למה. זה מרגיש שהחלל הציבורי גדול כקטן נסתם. נעשה בו פקק גדול גדול וכדי להתנייד בו אנחנו צריכים להשתמש בגישה קצת יותר תקיפה וקצת יותר דורשת את מה שמגיע לנו מלכתחילה. בקיצור זה מרגיש צפוף. ובכל מקום שזה צפוף, אנחנו מחפשים לרווח, להגדיל את החלל ולהרחיב אותו. יותר ויותר קשה לנסוע בנחת על הכבישים שלנו והיום, כבר בבוקר ידעתי איזה יום יהיה לי היום כי ידעתי שיש בו נסיעות.