"איך מישהו שאני מוצאת חן בעיניו, יכול למצוא חן בעיני"?

"איך מישהו שאני מוצאת חן בעיניו, יכול למצוא חן בעיני"? אני מביט בה שוב. "נינה, את מבינה שאפילו התחביר של המשפט הזה לא הגיוני?, איך את בכלל יכולה לחשוב כך"? את נינה אני מכיר כמעט כמו את עצמי. בבי"ס יסודי הרבצתי לה מכות, בפנימיה בתיכון חלמתי עליה חלומות התבגרות, וכשהיינו חיילים נהגנו להפגש בכל שבת רביעית, אותה העברנו בטרמפים ברחבי הארץ. חברים טובים אנחנו, אבל אהבה גופנית לא היתה בינינו. היא מעולם לא הסכימה. נינה היא שהכירה לי את חברתה הטובה לה אני נשוי עד היום, ונינה היא שנתנה ל2 ילדי את שמם. וכך, כשמסביבה נישאנו ואהבנו וילדנו והקמנו משפחות - נינה התחתנה עם הגבר הלא נכון, ילדה לו שני ילדים נפלאים, התגרשה ממנו אחרי 4 שנות נישואין - ועד היום לא מצאה נשמתה את התאום איתו תהיה מוכנה לחלוק את חייה. רומנים קטנים פה ושם - אבל תמיד תמיד היא מצטרפת לחבורתנו כ"גלגל חמישי", כהגדרתה, ותמיד תמיד לבד......................... יש לה עיניים טובות ועור רך ונעים. אני נוגע בידה, "נינה, תתעשתי, בחייך, תתפשרי, חיים רק פעם אחת"!!!! "אתה לא חושב שיש אנשים שנועדו להיות לבד?, זו קארמה, כנראה. זה חזק ממני. תפסיקו כבר "להכיר" לי, כי זה לא עוזר, זה לא נעים לי ולא נעים להם, כנראה שנגזר עלי להיות לבד", היא אומרת. חיוך על השפתיים ועצב בעיניים. "משהו דפוק אצלי, איך יכול מי שאני מוצאת חן בעיניו למצוא חן בעיני? כאילו קול נסתר מאישיות מפוצלת שלי מגרש אותו מליבי עוד טרם נכנס לתוכו, ונועל את הלב במפתח! לכאן לא יעיז להכנס גבר! האשה הזו תהיה לבד כל חייה"! אלוהים, איזה ביזבוז!!!!!!!!!!!!! אני מביט בנינה, נינה מביטה בי. רעייתי קוראת לנו אל השולחן. תם רגע קסום ואמיתי שחלקנו שנינו.
ובחיים האמיתיים יש את אותם טובים, ראויים, שווים, יפים, חכמים שאנשים לא נכונים לחייהם נכנסים.
ואז הלבד ( לא הבדידות) משלט להם על החיים.