דוד עקיבא

הדוד עקיבא את הדוד עקיבא הכרתי רק בשלהי חייו, גופו הנבגד היה שרוי על הספה בסלון הבית שם בילה את ימיו ולילותיו . ראשו מונח על גבי כרית צחורה כשלג ומדהימה במידותיה שכמעט הביאה אותו לידי ישיבה , על גופו מונחת שמיכת נוצות אווז שליוותה אותו בכל יום בחייו גם היא מדהימה במידותיה עד אשר השתרכה על גבי השטיח האדום לסירוגין למראשתי מיטתו ,גם השמיכה הייתה צחורה כשלג ולזאת דאגה מתילדה העוזרת שהייתה פוקדת את ביתו פעמים בשבוע. יום יום כשהייתי מסיים את עבודתי הייתי פוקד את דוד עקיבא בהתאם לדרישותיו יושב הייתי על גבי כסא הנוח לצד מיטתו לוגם מכוס התה בטעמים שונים שהייתה מכינה לי המטפלת הפיליפינית שאני דאגתי לבואה כדי לסעוד אותו , לימים רכשתי קנקן זכוכית שבו הייתה מכינה את התה והייתי לוגם מתוכו בשעה שדוד עקיבא סיפר לי מסיפוריו. קולו הנלהב ומבטו הנוקב שליווה את סיפוריו רק העמיקו את האמונה של באמיתות הסיפורים וגם פרטי הפרטים שהיו בתוך הסיפור רק הגבירו את אמונתי , זוכר הייתי את דמותו התמירה בטרם היה לשכיב מרע , שערו הפרוע וצעדיו החתוליים, חיתוך הקמטים בפניו רק הוסיפו נדבך נוסף להערצתי אליו. סיפור גבורתו החל החל באצ"ל עת פרץ בראש חבריו אל אחד מבתי הכלא הבריטיים [ לא זוכר היכן] ושחרר בגבורה עילאית עשרות מחבריו שנכלאו על פעילותם נגד הבריטים ועל כך הציעו הבריטים פרס גבוה על לכידתו. אך האצל לא היה מספיק קיצוני לדבריו והצטרף לכוחותיו של יאיר בלח"י כשבאחד הפעולות נפגע חברו בעלותו על מוקש שטמנו הבריטים ותחת אש הרים עקיבא את גופו של החבר על כתפו כשמתחת לבית שכיו טמן את רגליו וכך סחב אותו מרחק של מספר קילומטרים עד לבית החולים ושם תחת איומי אקדח הכריח את הרופא לתפור לחבר את רגליו. הוא סיפר איך בגבורה פרץ אל תוך בית בוער [ הראה לי צלקת של כוויה ברגלו] והציל שני תינוקות תאומים שהיו בעריסתם ובהתרגשות סיפר כיצד מסר אותם לידי האם הבוכיה והתעלף. הסדק הראשון בסיפורו החל בתיאור כיצד פרצו אל תוך ביתו שני יצורים ירוקים [ תיאר וצייר אותם בדייקנות ] שבקולם המתכתי ובלא להניע את שפתיהם ניסו לשכנעו להצטרף אליהם וכשסרב נטלו אותו והובילוהו לספינת אוויר והמריאו מהמקום לאחר כשבוע של חקירות בידי עשרות יצורים ירוקים , הורדם דוד עקיבא ולכשהתעורר מצא עצמו שכוב במיטתו כאילו לא נעדר לזמן ארוך. המשיך וסיפר על פעולות עלומות במוסד- כיצד נפל בשבי הסורי במזיד כשכל מטרתו הייתה לשחרר טייס שהיה כלוא שם שנים , כיצד הוכנס אל חדרו של הטייס קטוע היד והצליח ללחוש באזנו "באתי לשהרר אותך "- כיצד התגבר על שומריו ושחרר את הטייס וכיצד עשו השניים את דרכם אל גבול ישראל וכיצד הכוחות הישראלים לא האמינו למראה עיניהם בראותם את שני רוחות הרפאים מדדים ונתמכים זה בזה אל תוך מדינת ישראל [ סיפור עלום שטרם פורסם] ועוד סיפר על שבאחד הלילות העיר אותו דבר מה משנתו [ בדיוק במיטה הזו זה היה]ורוח חרישית נשבה בחדר ומפינת הבית נבע אור כחול חיוור ומתוך האור שמע קריאה בשמו "עקיבא" בקול רועד מהתרגשות ענה עקיבא בני אני הקדוש ברוך הוא ,שמח אני בך , ממלא אתה את ייעודך על פני האדמה " רואה אני את מטילדה מחייכת מאחורי ראשו של דוד עקיבא. "לכשתגיע אלי מובטח לך מקום בגן עדן" הנדתי את ראשי בחיוך . כעת הגיע אל פעולותיו בשרותי הבטחון הכלליים עת פקד עליו מפקדו לחסל מספר מחבלים שאיימו על מדינת ישראל בפיגועים , כיצד בגלותו מטען חבלה שעמד להתפוצץ בתוך בית ספר נשכב בגופו על המטען כדי למנוע פגיעה בילדים סביב ולמזלו לא התפוצץ המטען בגלל תקלה טכנית. ביום שני בשבוע שעבר טילפנה אלי מתילדה ובקול חנוק מדמעות סיפרה לי שדוד עקיבא מסר את נשמתו לבורא והמשיכה ותיארה כיצד בבואה ראתה את המטפלת הפיליפינת כורעת למרגלות מיטתו וממררת בבכי והדוד עקיבא שוכב עיניו פעורים כלפי השמים וחיוך גדול על שפתיו . גיחכתי לדבריה "בטח שיחייך הלא מובטח לו גן עדן" להלוויתו באו כולם חבורת לוחמי האצל שהציל מהכלא הבריטי, עמדו סביב קברו הטרי הביט בהערצה אל תוך הקבר וסיפרו על מעלליו. הגיע אדם מבוגר שקביים מתחת לזרועותיו אך רגליים לו שבזמנו סחב אותם דוד עקיבא מתחת לזרעותיו. הגיעו תאומים מררים בבכי שסימני כוויות כמעט בלתי נראים על פניהם שדוד עקיבא נתן להם את חייהם במתנה. הגיעו שני יצורים ירוקים שכאילו יצאו מתוך ציוריו של דוד עקיבא , ראיתי את ספינת האוויר מרחפת מעל מגרש החניה. הגיע ראש ה"מו