כמעט התחתנתי עם.....סיפור

סבתי התחתנה בגיל 18, אמי בגיל 20, במשפחה שכזו נחשבתי לכבשה שחורה משהגעתי לגיל 27 ועדיין לא התחתנתי, ההישגים האישיים שלי -מדריכה בצופים, תעודת בגרות טובה,וסיום השרות הצבאי בדרגת סמלת נחשבו בעיני משפחתי המזרחית כקליפת השום, משום רווקותי ואי רצוני להתחתן, "מה?להיות משרתת להדיח כלים,לגהץ, לבשל, לנקות את הדירה, זה חיים?" הטחתי בהורי , ואלה אמרו שנטרפה עלי דעתי. כאשר טילפן אלי יונה, נשמע נבוך במקצת, התנצל, גמגם והסביר כי קיבל מחבר את מספר הטלפון שלי. שמע שאני בחורה יפה ונבונה, המשכתי לגלגל עמו שיחה, ונשביתי בצורה העדינה של הצגת דבריו , לאחר שיחה מכינה של כחצי שעה, שאל אם יוכל לפגוש אותי, בשמחה השבתי בחיוב וקבענו להפגש בפאב קטן ביום חמישי וכך היה , בטלפון הציע כי הוא יישב ויחזיק עיתון "דה מרקר" בידו, קרבתי אליו, מעמידה פנים בוטחות ושלוות, מבליטה את חמוקיי בשמלה השחורה הקטנה, המכסה טפח ומבליטה טפחיים. כאשר זיהה אותי , על פי תיאורי בטלפון, קם וחייך אלי במבוכה. גבוה, רזה, שיער שאטני,פנים נאים ועדינים, אף ושפתיים נאות, כמו משורטטים ביד אמן מתקופת הרנסס. "זו את?" אמר בשמחה. דיברנו על דא והא ובשלב מסויים של השיחה אמר:" אין לי אחים ואחיות, אבא ואמא נהרגו בתאונת דרכים." ,מצטערת מאוד לשמוע" השבתי, "והיכן גדלת?", "במשפחה אומנת ", השיב. מחשבה הבזיקה במוחי , עם כזה טוב להתחתן, אין לו אמא, אין חותנת שתמרר את חיי, התחלנו להיפגש. ואכן התברר לי כי הוא בחור עדין ותרבותי , העדינות שבו שבתה את ליבי, גנטלמן אמיתי לא כמו הישראלים, הרהרתי. לאחר כשנה החלטנו להתחתן והכרתי לו את הוריי, באחת השבתות הזמנתי אותו לארוחת צהריים בבית הוריי ובשרנו בשמחה על החלטתינו להתחתן, אמא חיבקה את יונה ונשקה על לחיו, פניהם של הורי קרנו משמחה. בתום הארוחה יצאנו מבית הוריי יונה נהג במכוניתו לא הוציא הגה מפיו, עצר באמצע הדרך פניו שטופות זיעה, הבחנתי כי הוא רועד. "מרגיש לא טוב?"שאלתי, "לא נורא זה יעבור." "אתה חולה?" המשכתי ושאלתי, "לא", הפטיר בטון רפה. ראיתי כי ידיו רועדות, "מה קרה? ספר לי! מתחרט על הנישואים?" , "לא מתחרט" לחש בגמגום. "אז מה יש לך ?" לחצתי. "הורי לא נהרגו בתאונה, יש לי משפחה במושב". "מה. ולמה העלמת אותם?", "פחדתי שיגלו לך." "מה? דבר! דבר! " "עד לפני שלוש שנים הייתי בחורה, נולדתי כבת וגדלתי כבת, לפני שלוש שנים עשיתי ניתוח לשינוי מין, תמיד שאפתי להיות גבר". אמר לתדהמתי. אלף כינורות ניגנו בעוז בליבי, החתונה הלכה פייפן, גם החבר, אכל הלווייתן את יונה. למחרת טילפנתי אל אמי כולי מאושרת "אין חתונה ". אמרתי, " את משוגעת ותמיד היית משוגעת תמותי משוגעת ורווקה זקנה." אמרה אמא, "אמא אני מאושרת..." "למה? מה רע בבעל הזה שיהיה לך.?" "אמא, אמא! גם ככה יש לי מספיקות חברות." בטוחני שהיא לא הבינה את עומקה של תשובתי השנונה.