אראלה התקשרה אלי

עד עכשיו אני בהלם מזה. זה קרה היום. ממול לביתי נבנה בנין חדש והיום יצקו שם תקרת בטון. מהבוקר נשמעו צפצופים ציפ... ציפ.. של משאיות בטון כשהן נוסעות הלוך ושוב ציפ.. ציפ.. כל הבוקר, בסוף נשברתי סגרתי החלונות והדלקתי את המזגן. בסביבות הצהרים, פסק לפתע הציפ.. ציפ.. המטריד. "יופי". אמרתי לעצמי. "כנראה הם בהפסקה". כבתי המזגן, הכנתי לי ערימה צבעונית של דובדבנים ומשמשים בצלחת זכוכית, הלכתי לחדר השינה, פתחתי את החלון שמעל מיטתי והנחתי לרוח הנעימה להכנס פנימה. את צלחת הפירות שמתי על השידה שלשמאלי ובחצי ישיבה/ חצי שכיבה התחלתי לקרוא בספר. פתאום צלצל הטלפון הנייד. מספר לא מזוהה. בדרך כלל איני עונה לשיחות חסויות, אבל הפעם עניתי. "שלום", אמרתי. "שלום, אני מדברת עם XXX"? "כן. מי מדבר בבקשה"? "מדברת אראלה ממפעל הפיס. שלום לך".............. אני אומרת: "לא, את עובדת עלי".... והיא בשלה: "מדברת אראלה ממפעל הפיס, אני רוצה לבשר לך שזכית"..... עמליה. חברתי הליצנית. רק היא מסוגלת לזה. אמרתי: "עמל, אם זו את, אני הורגת אותך"............. נשמע צחוק מהעבר השני של הקו. זה לא הצחוק של עמליה. מבחוץ התחיל ציפ.. ציפ.. ציפ.. שוב משאית הבטון. "מדברת אראלה ממפעל הפיס ואני"............... אני קוטעת אותה: "אם את באמת אראלה, אמרי לי בבקשה מה מספר הכרטיס שלי"? רק אני יודעת את המספר. אראלה עונה: "בבקשה, המספר הואXXX".... המספר נכון. הייתי עדיין בשוק, וחסרת מילים. מבחוץ ציפ.. ציפ...... אראלה המשיכה: "אני רוצה לבשר לך שזכית בהגרלה במליון וחצ.. מה זה הרעש הזה"? אמרתי: "חכי רגע, אני סוגרת את החלון" יד ימיני אחזה בסלולרי וביד שמאל נשענתי על השידה, כדי להתרומם. בטעות נתתי מכה לצלחת הפירות. הצלחת התנפצה בקול רעש גדול. התעוררתי.