אני והסבתא ברחנו בצוותא

יש לי נכדים, זוג תאומים בני ארבע ואני משתדלת לשמור אתם על קשר הדוק מיום הולדתם.חתני פנוי אחר הצהריים,כשבתי עדיין עובדת,לכן מדי שבוע הוא מבקש ממני להצטרף אליהם לאחד מ"משאבי התרבות" החינמיים,לרוב,שהוא מצא באחת הפירסומות בעיתונים. באי -מייל סיכמנו על מגדלי תלאביב לראות את" מיכל הקטנה",אבל אחר הצהריים הקטנים שינו את העדפותיהם(שמעו מחברים)ורצו הופעה אחרת בקניון איילון בבני ברק.למה לא?עם המכונית אין לי בעיה להגיע לכל מקום ואין שם בעיית חנייה(בסוף גם זה היה) בדרך כלל בקניונים יש כיסאות והילדים יושבים על הריצפה לפעמים אני על ידם ולפעמים אביהם,אבל הם לא מוכנים בשום אופן להיות בלי אחד מאתנו.היגענו שלושת רבעי השעה לפני המופע ולא היה מקום לזבוב להתקרב.המבוגרים עמדו והסתירו לילדים.נישאר מעקה שאפשר היה להעמיד את הילדים עליו,אבל אשה אחת עם תינוק העמידה את העגלה לרוחב.ביקשתי אותה בנימוס רב להעמיד את העגלה במאונך כדי שהילדים יוכלו לעבור למעקה.לא.היא מצאה איזה תרוץ שלא הבנתי ובשום אופן לא היתה מוכנה לתת לילדים לעבור.בינתיים הנכד,שהיה עייף מהגן(עדיין ממשיך עוד מחצית החודש)התחיל לבכות ולהשתולל על הריצפה.הוא רוצה צעצוע. ביקשתי את חתני לא לקנות לו כי אחרת כך יהיה לו בכל הפעמים כשילך עם הילד לאיזשהו מקום..היות ואני אשת חינוך,הוא שומע לי בדברים כאלה.הקטנה,התאומה שלו היתה רגועה רק ביקשה ממתק.קניתי לה והדגשתי"כי היא לא בוכה "הוא לא רצה כבר כלום רק צעצוע.בינתיים חתני,שהילדים נולדו להם בשנים רבות לאחר הנישואין,,התחיל לאחוז בראשו ואמר שהוא משתגע ואיך אנשים מבוגרים עומדים ואינם נותנים לילדים לעבור ובין כך לא היו עוברים לבד.הייתי צריכה להרגיע אותו(אני כלפי חוץ הייתי סמל קור הרוח).ואז היצעתי ללכת"לאמא",בתי שבודאי כבר סיימה לעבוד.ליוויתי אותם למכונית וכדי להרגע הסתובבתי בקניון קניתי לי מכנסיים מטריפות וקניות,תמיד מרגיע ות אותי. אנחנו הסבים כבר מכירים את כל הכייפים של הנכדים,בוודאי תסכימו אתי.לעומת המיקרה דלעיל,בשבת היינו במוזאון רמת גן והיה שם תאטרון בובות ברמה די גבוהה..נכון,זה עלה 30 שח לילד וגם למבוגר .אבל היה שווה.