יום הולדת 80, 60 שנות נישואים

מה אפשר לומר? יום הולדת יש לכל אחד, פעם בשנה. אבל 80! זה לא נתפס. כך אני אומרת לכל מברכיי. גם 60 שנות נישואים - זה פשוט לא הולך ברגל. ב-1.6.2012 מלאו לי 80 שנה. המשפחה כולה התכנסה וביחד העלינו זיכרונות. הרי כל אחד מבני משפחתי הוא, אכן, חלק מחיי. אנחנו מאוד משפחתיים: מבלים הרבה ביחד, ולא רק בחגים ובשבתות. שמחים יחד ואף ? להבדיל ? דואגים. לאחרונה חשבתי רבות על הקורות אותי עד גיל 80. במבט לאחור, אנסה לתמצת. אבי יוסף חן ז"ל עלה לארץ בשנת 1923 והוא מבוני הרצליה. אמי עלתה ב-1929 כחלוצה להקמת קיבוץ מעברות. הם נפגשו והתחתנו. התברר שהכירו למעשה, עוד בנעוריהם בבולגריה. נולדנו אני ואחי שהיינו כתאומים, בהפרש של שנה וחצי. עד היום איננו נפרדים. הלוואי לאורך ימים... ביתנו במושב בית חנן היה הבסיס המוצק לחיינו. במשפחתנו, הערכים היו ברורים וחד-משמעיים: משפחה- ערך עליון! אך לא פחות חשובים: הכבוד לזולת, היחסים בין אדם לחברו, היחס לעבודת הכפיים וכמובן ? אהבת הארץ. הורינו היו שם דבר וסמל לזוגיות מופלאה במושב. ביתנו היה המעברה המשפחתית. כל מי שעלה ארצה עבר דרכנו עד להתערותו בישראל. אמנם זה היה בית קטן, אבל אלסטי ? היה בו מקום לכולם. גם לזרים לפי הצורך ? כמו עולים-ניצולים אחרי המלחמה. היתה לאחי ולי ילדות מאושרת ומעניינת. אבי דיבר ערבית והיה לנו קשר עם השבט של ח?ד?בן, השכן. סבתי היתה המיילדת שלהם. במלחמת השחרור הוא ושבטו ברחו לעזה. לימים נודע לי שהערבים רצחו אותו על הקשר שהיה לו אתנו. למדתי עם בני המושבים בבית הספר החקלאי בנהלל. אחר כך בגמנסיה הריאלית בראשון לציון. בימים שלפני מלחמת השחרור עסקתי באיתות ראיה. סייעתי עם חבריי בטיפול בסליק של המושב. ב-18.7.1950 התגייסתי - לחיל הקשר כמובן, בשל עברי ב"הגנה". נשארתי להדרכה בבית הספר לקשר, עקב היותי חניכה מצטיינת. הדרכתי חניכים מכל חילות צה"ל בכתבי סתר ואיתות ראייה. כמו כן, הדרכתי אנשים מיישובי פרוזדור ירושלים.
המשך יבוא...